אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















כיסוי נזק לסוכך לפי ביטוח הדירה

הרשמת הבכירה קבעה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קשר סיבתי, בין רוחות חודש מאי 2013 לנזקים הנטענים על ידה

 

 

תק (פ"ת) 8425-05-14‏ ‏ לימור ליבר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: לתביעות קטנות בפתח תקווה

 

פסק הדין ניתן ביום: 5/10/2014

 

על ידי כב' הרשמת הבכירה:  אושרית הובר היימן

 

עניינו של פסק הדין: האם ביטוח מבנה ותכולה של דירה מכסה נזק שנגרם למרקיזה המותקנת במרפסת דירתה של המבוטחת בעקבות רוחות סוערות אשר נשבו בחודש מאי 2013?

 

רקע: המבוטחת טענה לזכותה לפיצוי בגין נזקי "סערה".

 

בית המשפט דחה את התביעה

  

מתוך פסק הדין:

 

"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהובאו בפני ושמעתי את העדים, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

 

ראשית, לעניין מועד התרחשות הנזק הנטען. אני מוצאת להתעכב על פרט זה הואיל והינו מהותי וחשוב ביותר בהוכחת הקשר הסיבתי שבין התרחשות האירוע הנטען לבין הנזקים הנתבעים.

 

תחילה, טענה התובעת, כי מזג האוויר החריג שהסב את הנזק למרקיזה, ארע ביום 13.05.13, וכך אף מסרה לשמאי הנתבעת, מר קורן שהגיע אל דירתה ביום 25.10.13.

 

יצוין, כי אין מחלוקת שהדיווח של התובעת לנתבעת אודות הנזק ניתן אך ימים אחדים קודם לאותו הביקור (היינו, כחמישה חודשים לאחר קרות הנזק, כפי הנטען).

 

התובעת מסרה בעדותה, כי אינה זוכרת תאריכים מדויקים, וכי רק בחלוף חודשים, לאחר ששמעה על מקרה אחר של אחד השכנים, פנתה בעניין זה לסוכן הביטוח שלה.

 

מר שפריר, סוכן הביטוח של התובעת, מסר בעדותו בפני כי בחודש ספטמבר 2013 (היינו, כארבעה חודשים לאחר האירוע הנטען) פנתה אליו התובעת וסיפרה לו על הנזק למרקיזה. את שחזור מועד התרחשות הנזק, תיאר העד כך,  "שאלתי אותה באיזה חודש זה היה והיא אמרה בחודש מאי. בדקתי באינטרנט, גיליתי שבחודש מאי היה אירוע חריג ואמרתי לה שהביטוח כן מכסה את זה." (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 4-5).

 

וכך, נמסר לנתבעת, במהלך חודש אוקטובר 2013, דיווח אודות מועד התרחשות הנזקים, והוא לטענת התובעת 13.05.13.

 

למועד זה, התייחס בין היתר שמאי הנתבעת בחוות דעתו, וציין כי במועד האמור לא שררו תנאי סערה. לעניין זה, נמסרו במסגרת חוות דעתו פרטי מזג האוויר לתאריכים שבין 08.05.13-14.05.13.

 

בחלוף למעלה מחודש לאחר קבלת תשובת הנתבעת, ביום 06.12.13, ביקר השמאי מטעם התובעת, מר בייער, בדירתה ובדק את המרקיזה נשוא התביעה, והוצגו בפניו חוות דעתו של שמאי הנתבעת ותשובת הנתבעת. וכך כתב מר בייער בחוות דעתו לעניין מועד האירוע "אני בדעה, כי הנזק שנגרם לסוכך הינו בעקבות סופה אשר נשבה בדירת גב' ליבר בין התאריכים 14-15.5.13".

 

כן, מתייחס מר בייער בחוות דעתו לטענת התובעת באוזניו באשר למועד דיווחה לסוכן הביטוח: "גב' ליבר מסרה לי כי מאחר והיא דווחה על הנזק לסוכן הביטוח כשבועיים לאחר שזה ארע, היא לא זכרה את המועד המדויק". במקום אחר, מציין מר בייער, כי הדיווח נמסר כבר ביום 28.05.13 (סעיף 7.1 לחוות הדעת).

 

אם אכן טענה כאמור גב' ליבר בפני מר בייער, ברי כי טענה זו אינה מתיישבת כלל עם עדותה ועם עדותו של מר שפריר בפני, מהן עולה כי פנתה אליו אך חודשים לאחר מכן.

 

הנה כי כן, מן האמור למדתי כי התובעת לא ידעה לציין את מועד אירוע הסערה לה היא טוענת. רק בחודש ספטמבר 2013 פנתה אל סוכן הביטוח שלה, אשר לאחר חיפוש באינטרנט קבע עבורה שהתאריך הרלוונטי הוא יום 13.05.13, ולאחר שנמסרה חוות דעת שמאי הנתבעת ונוכח ממצאיה, מסר שמאי התובעת כי לדעתו, כי הנזק נגרם בכלל בין התאריכים 14-15.05.13.

 

בבירור טענת התובעת באשר למועד התרחשות הנזק, אני מוצאת גם רלוונטיות בתיאור אופן התרחשותו. ואבהיר.

 

בעדותה בפני, תיארה התובעת את התרחשותו של הנזק, כתהליך, אשר ארך מספר ימים ובמהלכו הבחינה בחורים מצטברים במרקיזה ורק בסופו, לאחר ששככו הרוחות הבחינה בכך שהמרקיזה עקומה. וכך העידה:  "פתאום יצאתי למרפסת ואני רואה חורים במרקיזה ואח"כ התווספו עוד חורים. כשהסתיימה הסופה, באתי להרים את המרקיזה וראיתי שהיא עקומה." (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 18-19).

 

ולאחר מכן הוסיפה: "באותו זמן ראיתי חור אחד ולאחר מכן שמתי לב שיש עוד חור. כאשר הרמתי את המרקיזה ראיתי את יתר החורים ואת זה שנקרע הבד וגם שכולה עקומה. אני בהחלט ראיתי בזמן מזג האוויר שכן חלו שינויים במרקיזה." (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 15-16).

 

דא עקא, מחוות דעתו של מר בייער, עולה כי התובעת תיארה באוזניו את האירוע, אחרת לחלוטין, כאירוע חד פעמי ופתאומי המלווה ברעש חריג. וכך נכתב בסעיף 5.3 לחוות הדעת: "מהפרטים שמסרה לי גב' ליבר עולה, כי ביום 15.05.13 או סמוך לכך, כאשר היא שהתה בדירה היא שמעה לפתע רעש עז מכיוון מרפסת חדר האורחים. אותה עת היה מזג אויר סוער במיוחד במהלכו נשבו רוחות עזות. גב' ליבר סרה למרפסת חדר האורחים ונוכחה כי קונסטרוקציית הסוכך עוותה מעוצמת רוחות וכן נגרמו קרעים וחורים בכיסוי הסוכך עצמו".

 

אם כן, מן המפורט לעיל עולות תהיות משמעותיות הקשורות בהתגבשות תודעתה של התובעת באשר לנזקים ומועד התרחשותם, לאורן אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קשר סיבתי, בין רוחות חודש מאי 2013 לנזקים הנטענים על ידה.

 

למעשה, די היה באמור, בכדי לדחות את התביעה.

 

למעלה מן הצורך, אציין כי אל מול חוות דעתו של מר בייער, שמאי התובעת, מונחת בפני חוות דעתו של מר קורן, שמאי הנתבעת. עפ"י חוות דעתו של מר בייער, במרקיזה ישנם עיוותים לקונסטרוקציית האלומיניום וכן קרעים ליריעה, אשר נגרמו מרוח עזה. עוד עפ"י חוות דעתו, הרוח שנשבה ביום 15.05.13, הינה בעוצמה של רוח סערה. מנגד, טען שמאי הנתבעת כי אין כל עיוות בקונסטרוקציה וכי המרקיזה תקינה לחלוטין. עוד מסר, כי עפ"י דעתו המקצועית, החורים הקטנים שהתגלו ביריעה הם תוצאה של שימוש ובלאי טבעי שהצטבר במהלך השנים. כן, מסר כי תנאי מזג האוויר ששררו בימים 13-15.05.13, אינם תנאי סערה כלל וכלל.

 

בנסיבות בהן אין בידי ביהמ"ש להכריע בין שתי חוות דעת סותרות, הרי שכפות המאזניים מעויינות, ותובע מפסיד את תביעתו, הואיל ונטל ההוכחה מונח על כתפי התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

 

במקרה דנן, אציין כי מצאתי להעדיף את חוות דעתו של מר קורן.

 

ראשית, התובעת לא הכחישה בעדותה כי המרקיזה נפתחת ונסגרת ובכך אני מוצאת חיזוק לעדותו של שמאי הנתבעת כי המרקיזה תקינה.

 

שנית, לא הוצגו בפני תמונות שצולמו ע"י שמאי התובעת, מהן יתכן וניתן ללמוד על ממצאיו. אמנם הוצגו תמונות שצולמו ע"י התובעת עצמה, אך הן צולמו מקרוב, באופן שאינו מאפשר ללמוד אודות מצבה הכללי של המרקיזה. מנגד, הוצגו בפני תמונות שמאי הנתבעת, מזוויות שונות ובמרחקים שונים מהם התרשמתי, כי אכן המרקיזה תקינה ועובדת וכי הקרעים בה הם מינוריים ולא נראה בה כל עיוות של המרקיזה כנטען.

 

שלישית, אני מוצאת בעייתיות רבה בריחוק שבין אירוע התרחשות הנזק הנטען, לבין בדיקת שמאי התובעת (כמעט שבעה חודשים), ובשל כך עוד יותר בלתי סבירה בעיני עתירת התובעת לקשר בין ממצאי השמאי מטעמה לאירוע, אשר את מועדו כלל לא זכרה, ואשר אירע זמן כה רב קודם לכך. יודגש, כי את תשובת הנתבעת קיבלה התובעת כבר ביום 31.10.13, וחרף זאת השתהתה עם בדיקת שמאי מטעמה, עד ליום 06.12.13.

 

רביעית, מצאתי להתייחס לסתירות המהותיות שעלו בין טענות התובעת כפי שהן מפורטות בחוות הדעת לבין אלו שנטענו בעדותה בפני, כפי שציינתי לעיל.

 

זאת ועוד, יוזכר כי לטענת התובעת לשכנה המתגורר בקומה גבוהה יותר אירע מקרה זהה בגינו פוצה. אולם, התובעת בחרה  - משיקוליה שלה - שלא להביא לעדות את אותו השכן ו/או להביא ראיות באשר למקרה הנזק שלו. עובדה זו דינה שתיזקף לחובתה של התובעת.

 

ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736 [1980] בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

 

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. ככלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."

 

נוכח כל האמור לעיל, התייתר בעיני הצורך להידרש לשאלה, האם תנאי מזג האוויר ששררו ביום 13.05.13 או בימים 14-15.05.13, הינם תנאי סערה, אם לאו.

 

סוף דבר –

 

התביעה נדחית."