עא (ב"ש) 39120-05-14 עבד אבוקווידר נ' הדר חברה לביטוח
בית המשפט: המחוזי בבאר שבע
פסק הדין ניתן ביום: 7/1/2015
על ידי כב' השופטת: ש. דברת, ס. נשיא
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום במסגרתו נדחתה תביעת המערער לפיצוי בשל מתאונת דרכים, לאחר שנקבע כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה התרחשה.
רקע: מדובר באירוע לגביו נקבע תחילה על ידי השלום, כי אינו מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפל"ד. המערער עתר למחוזי שנקבע כי נפילתו מהנגרר (העגלה) הינה בגדר תאונת דרכים, והתיק הוחזר לבית משפט השלום "לדיון בשאלת הנזק". חברת הביטוח טענה, כי האירוע הנטען לא התרחש כלל ועל כן דחה בית משפט השלום את תביעתו של המערער.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המערער
מתוך פסק הדין:
"פסק הדין בערעור הראשון נסב, באופן ברור, אך ורק סביב השאלה האם האירוע הנטען הינו תאונת דרכים כהגדרתו בחוק ובפסיקה. התסבוכת בתיק נוצרה עקב אי קביעת ממצאים על ידי בית המשפט קמא, עת הכריע שאין מדובר בתאונת דרכים. בפסק הדין שניתן בערעור נקבע, כי "מן הנכון היה, טרם מתן ההחלטה, לקבוע הממצאים והעובדות הרלוונטיות לפציעתו של התובע" (עמ' 2 לפסק הדין), ממצאים אשר לא נקבעו. עוד הודגש בפסק הדין, כי "השאלה להכרעה היא, אם אכן מדובר בתאונת דרכים" (שם), ואף ההכרעה הייתה כי "נפילת המערער מהעגלה היא בגדר תאונת דרכים" (עמ' 6 לפסק הדין).
בדיון בערעור לא הועלתה השאלה, אם ארוע זה בכלל התרחש, שכן גם בית המשפט קמא לא דן בטענה זו באותה העת, אלא השאיר הנושא לעתיד לבוא. בנסיבות בהן ברור כי הנושא כלל לא נדון בערעור הראשון, משלא הועלה ע"י הצדדים, לאור ההחלטה של בית משפט קמא, שלא לדון בכך באותה עת, הרי שברור כי לא ניתן היה לקבוע ממצאים, אשר יש בהם כדי לחייב את הצדדים.
אם כן, אין די בכך שפסק הדין הסתיים במילים "התיק יוחזר לבית המשפט קמא לדיון בשאלת הנזק" כדי להגיע למסקנה, כי ערכאת הערעור דחתה את הגרסה כי האירוע לא התרחש על אף שזו כלל לא הוזכרה בפניה, והנושא לא עמד על הפרק.
מעבר לנדרש אוסיף, כי בעמדתו של המערער יש כדי לפגוע באופן ממשי בזכותה של המשיבה ליומה בבית המשפט. בדיון מיום 27.2.12 בבית משפט קמא הבהירה המשיבה, כי היא עומדת על כך, שהתאונה, נשוא כתב התביעה לא התרחשה, וכך אף נקבע בהחלטתו של בית המשפט קמא. עד למועד מתן פסק הדין בערעור הראשון, גרסה זו טרם נידונה. מסקנה לפיה ניתן לדחות את הגנתו של בעל דין מטעמים שאינם נוגעים לגופן של הטענות המועלות על ידו, יש בה כדי "לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק" (רע"א 1958/00ב נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פד"י נה(5) 43, 47 (10.7.01)), ואיני סבורה כי יש ליתן לכך יד.
לא למותר לציין, כי בית המשפט קמא אפשר למערער לטעון בהרחבה באשר לעצם התרחשות התאונה, וזאת במסגרת הסיכומים מטעמו. אלא שהמערער בחר שלא להעלות כל טענות לגופו של עניין אלא להוסיף ולעמוד על טענתו כי לאור פסק דינה של ערכאת הערעור לא ניתן לדון בשאלת התרחשות התאונה, וזאת בהתעלם מהחלטתו של בית המשפט קמא בדיון מיום ,19.12.13 לפיה פתוחה הדרך בפני המשיבה לטעון כי התאונה כלל לא ארעה. מגמה זו נמשכה גם בערעור הנוכחי, בה לא העלה המערער כל טענה לגופה של הקביעה כי הארוע לא התרחש. משבחר המערער שלא לנצל את ההזדמנות שניתנה לו להעלות את טענותיו באשר להתרחשות התאונה, אין לו להלין אלא על עצמו."
