אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פסיקה: בית המשפט העדיף את הערכתו של שמאי המבטחת על פני הערכתו של שמאי המבוטח

השופטת פנינה לוקיץ': עצם העובדה ששמאי התובע מבקש ל"היצמד" לשיטת התיקון הרגילה המוכרת לו, אין בה להוכיח כי השיטה שלפיה נערכה הצעת המחיר איננה טובה מספיק.
 

 

 

תק (קריות) 55340-12-14  אדי שטיינברג נ' ביטוח ישיר בע"מ

 

בית המשפט: לתביעות קטנות בקריות

 

פסק הדין ניתן ביום: 14/11/2015

 

ע"י כב' השופטת: פנינה לוקיץ'

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח ולחייב את חברת הביטוח לפצות אותו לפי עלות התיקון של רכבו בשל פגיעת ברד לפי הערכה שביצע השמאי מטעם המבוטח או שמא יש לקבל את ההערכה שביצע השמאי מטעם המבטחת?

 

בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי יש לקבל את הערכתו המנומקת והמבוססת של השמאי מטעם המבטחת על פני הערכתו של השמאי מטעם המבוטח המבוססת על ניסיונו המקצועי ואינה נתמכת בהצעות מחיר לתיקון.

 

מתוך פסק הדין:

 

"המחלוקת בין הצדדים הינה למעשה אך ורק בשאלה לפי איזו עלות תיקון יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע: האם לפי העלות שהוערכה על ידי שמאי הנתבעת בהתבסס על הצעת מחיר שקיבל ממוסך של "אוטו-פיקס" (להלן: "הצעת המחיר"), או שמא על הערכת שמאי התובע אשר בוססה על הערכתו המקצועית מבלי שקיבל הצעת מחיר מפורטת ממוסך כלשהו.

 

בבסיס המחלוקת השאלה האם הצעת המחיר המבוססת על אפשרות אוטו-פיקס לבצע את התיקון בשיטה הקרויה PDR (Paintless Dent Removal)צריכה לשמש בסיס לתשלום הפיצוי או שמא יש לקבוע, כטענת שמאי התובע, ששיטה זו אינה מהימנה מספיק ויש להעריך את התיקון על בסיס תיקון פחחות "סטנדרטי" המצריך יישור הפח באמצעים מכניים וצביעה מחדש של כל הרכב?

 

מהכרעה בשאלה זו תנבע גם ההכרעה ביחס לירידת הערך הצפויה לאחר התיקון.

 

לצורך הכרעה בשאלה זו שמעתי את עדויות שני השמאים אשר שניהם אינם בעלי מומחיות מיוחדת בתחום צבע המכוניות, ולפיכך הם נסמכים בחוות דעתם על מידע שאספו ממקורות שונים, ובעיקר על נסיונם המקצועי.

 

שמאי הנתבעת העיד כי שם נזקי ברד לרכב פעמים רבות וכי על פי הידע הקיים ברשותו שיטת PDRמוכרת בכל העולם וגם בארץ ונעשה בה שימוש מזה 10 שנים. השיטה מבוססת על כך שבמקום פחחות המיישרת את השקעים מפנים הפח, נעשית "משיכה" של השקעים החוצה, באמצעות מתקן מתאים, דבר המחזיר את המצב לקדמותו ללא צורך בצביעת הרכב מחדש. שיטה זו מבוססת על כך שבשל הטכנולוגיה הקיימת היום בצביעת רכבים לא כל שקע קטן בפח גורם לשבירה או סידוק של הצבע, ולפיכך שקעים מעין אלו, לאחר שיושרו החוצה, אינם מותירים פגיעה בצבע. לאור זאת גם קבע כי לאחר ביצוע התיקון אין צפי כי תיגרם ירידת ערך משמעותית, בוודאי לא כזו הכרוכה בצביעה מחדש.

 

שמאי הנתבעת הוסיף וציין כי מוסך "אוטו-פיקס" ממנו התקבלה הצעת המחיר הינו מוסך המתמחה בתיקון מסוג זה.

 

לעומתו העיד שמאי התובע כי תיקון בשיטת PDRאינו נעשה ע"י מוסכים בארץ ואינו תיקון מקובל. השמאי אמנם אישר כי לא בדק רכבים שעברו תיקון בשיטה זו לאחר נזקי ברד, כך ציין כי יש לו נסיון רב בשומת נזקי ברד ובכל שומותיו לא הפנה את בעלי הרכבים לביצוע התיקון בשיטה זו, אלא הוא דוגל בשיטת התיקון המקובלת במרבית המוסכים. השמאי אישר כי לא קיבל הצעת מחיר ממוסך כלשהו לביצוע התיקון (בפחחות "רגילה") אלא ביסס קביעתו על נסיונו המקצועי. עם זאת טען כי באם התובע יבצע את התיקון בשיטת PDRבמוסך מורשה העלות תהיה דומה לזו שנקב בה בחוות דעתו.

 

לאחר שמיעת השמאים הוסיף התובע וטען כי לא השתכנע שאף אחד מהתיקונים המוצעים לו ע"י שני השמאים יכולים להסיר את החשש שלאחר ביצוע התיקון יוותרו סדקים מיקרוסקופיים בצבע, ולפיכך החליט שלא לבצע תיקון כלשהו ולתבוע פיצוי "גלובאלי" על בסיס חוות הדעת מטעמו.

 

לאחר שמיעת התובע, השמאים וטיעוני הצדדים בפני אני סבורה כי דין התביעה להידחות מהטעם שהתובע לא הוכיח כי נזקו עולה על הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת, וכי יש הצדקה להעדיף את חוות דעת השמאי מטעמו על חוות דעת שמאי הנתבעת. שוכנעתי דווקא בהיפוכו של דבר.

 

בעוד ששמאי הנתבעת ביסס חוות דעתו על הצעת מחיר קונקרטית שהתקבלה מגורם מקצועי שבדק את הנזק ואת אפשרויות התיקון והעריך, במדויק ככל האפשר, את עלות התיקון, הרי ששמאי התובע התבסס לצורך זה על נסיונו המקצועי בלבד. לא שוכנעתי שבידי שמאי התובע יכולת מקצועית לשלול את יעילות שיטת הPDRוהוא אישר בעדותו שאין לו כל נסיון מצטבר ביחס לתיקון בשיטה זו. עצם העובדה ששמאי התובע מבקש ל"היצמד" לשיטת התיקון הרגילה המוכרת לו, אין בה להוכיח כי השיטה שלפיה נערכה הצעת המחיר איננה טובה מספיק. נראה לי כי שיטה הנוהגת מזה 10 שנים ברחבי העולם כפי שציין שמאי הנתבעת, בוודאי כבר הוכיחה עצמה, ואילו רצה התובע לסתור זאת צריך היה לעשות כן באמצעות מומחה לצבע ואין די בחוות דעת השמאי מטעמו לענין זה.

 

יתירה מכך, מעדות התובע עולה כי בחר שלא לתקן את הרכב בשל חששו שאף אחת מהשיטות המוצעות לא תפתור לחלוטין את הבעיה. אם כך – מדוע יש לפצותו בגין עלות תיקון גבוהה יותר מבין האפשרויות הקיימות? ההנחה כי עלות התיקון המוערכת משקפת את הנזק גם אם הרכב לא תוקן בפועל מבוססת על כך שבעת מכירת הרכב, הקונה יקח בחשבון את הצורך בביצוע התיקון ויפחית את עלותו ממחיר הרכב. אולם מי יתקע לידינו כף שקונה הרכב ינקוט בעמדה זהה לזו של התובע?

 

ברור שאין באפשרותנו לדעת מה תהא עמדת הרוכש בפועל ולפיכך יש לבחון אותה במשקפי ה"סבירות" ובמשקפיים אלו אינני מוצאת ביסוס מספיק לעמדת שמאי התובע כי יש לבחור באופציה שעלותה גבוהה יותר ותוצאותיה טובות פחות (שכן להערכתו היא תותיר ירידת ערך של 12.5%!! (שיעור ירידת ערך שלא נמצא אפילו אחרי פגיעות פח קשות!) וזאת לעומת הערכת שמאי הנתבעת כי תיקון בשיטת PDRיותיר ירידה בשיעור 2% בלבד). חששו הסוביקטיבי לחלוטין של התובע מכך שאף אחת מאפשרויות התיקון לא תביא פתרון מלא לנזק ותותיר אותו עם בעיות שונות בצבע הרכב הינו חשש שלא מצאתי כי הוא מבוסס על מידע או נסיון מקצועי כלשהו, ולפיכך אין לראותו כחשש "סביר".

 

משכך, ולאור העובדה כי לאחר הגשת התביעה הנתבעת שילמה את תגמולי הביטוח (אשר כוללים, לטעמי לפנים משורת הדין גם את רכיב המע"מ בהצעת התיקון למרות שלא בוצע תיקון בפועל) אני מורה על דחיית התביעה וזאת ללא צו להוצאות."