אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: נדחתה בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת שיהוי

בהיות מחיקת תובענה או דחייתה על הסף בגדר אמצעים דרסטיים, גישת הפסיקה היא כי פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הוא לעולם עדיף ורצוי שבית המשפט יברר תמיד דיון ענייני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני
 

 

 

 

 

תא (ת"א) 44009-01-16‏ ‏ קרן לבטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ נ' רמי יוסף לאלום

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

ההחלטה ניתנה ביום: 19/12/2016

 

על ידי כב' השופטת: אפרת בוסני

 

עניינה של ההחלטה: האם יש לקבל את בקשתה של המבטחת לסילוק על הסף של תביעתו של המבוטח נגדה מחמת התיישנות ושיהוי?

 

רקע: עניינה של התביעה הוא בדרישת המשיב תשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח אסונות טבע אצל המבקשת בגין נזק, שעל פי הנטען בכתב התביעה, נגרם כתוצאה מווירוס שפגע בחלקות גידול הפלפל של המשיב.

 

בית המשפט דחה את הבקשה.

 

מתוך ההחלטה:

 

" סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מהווה סעד דראסטי, לתובע, בהיותו נועל את שערי המשפט בפניו עוד טרם שטרוניותיו כלפי בעל דינו יישמעו לגופן. בהקשר זה חמור במיוחד הוא סילוק תובענה בדרך של דחייתה, דבר היוצר מעשה בית דין, וכמוהו כמסר לתובע כי לא רק ששערי המשפט נעולים בפניו והוא נדרש לשוב כלעומת שבא, אלא שאל לו לחזור עוד אל היכל המשפט. בתוך תת-קבוצה זו של דחייה קשה לתובע עוד יותר ומכבידה היא דחיית תובענתו על הסף מחמת התיישנות, שאז נמנעת ממנו האפשרות לממש את זכותו המהותית-הנטענת, רק מן הטעם שנמצא כי התמהמה דיונית יתר על המידה בהגשת תביעתו. (ע"א 2582/09 גנאים נ' בית חולים רמב"ם [פורסם בנבו] (8.8.2010)).

 

כל אלה מחייבים את בית המשפט לנהוג בבקשות לסילוק על הסף בטרם דיון ענייני בתובענה "בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983); ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 672-671 (1986); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות [פורסם בנבו] (4.6.2007)). זאת מבלי לגרוע, כמובן, מחובתו של בית המשפט לעשות כן במקרים המתאימים.  (ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה [פורסם בנבו] (24.3.2008)).

 

בהיות מחיקת תובענה או דחייתה על הסף בגדר אמצעים דרסטיים, גישת הפסיקה  היא כי פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הוא לעולם עדיף ורצוי שבית המשפט יברר תמיד דיון ענייני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני פורמאליסטי (ע"א 50/89, פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אליתה, פ"ד מה(4) 18(8.7.1991) פס' 13-14)). גישה זו, יחד עם זכות הגישה לערכאות אשר זכתה למעמד חוקתי, הביאה למגמת צמצום הפרשנות הניתנת בפסיקה לטענות בדבר התיישנות (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון, ירושלים [פורסם בנבו] (22.6.2008); רע"א 901/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל [פורסם בנבו] (19.9.2010)).

 

בנוסף, כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה גופה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, שאלת ההתיישנות לא תידון כטענת סף (רע"א 7372/09 Siberia Airlines נ' עיזבון המנוח אלכסנדר גריגורייביך ז"ל [פורסם בנבו] (23.2.2010)).

 

מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות (ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים, פ"ד לח(4) 1 (1984)). 

 

בע"א 831/79 וקסלמן ושות' בע"מ נ' חברת חלקה 35 בגוש 6663 בע"מ', פ"ד לה (2) 533, נאמר: "בבואו לקבוע אם יש סיכוי כל שהוא להצלחת התביעה חייב בית המשפט לצאת מההנחה שכל העובדות המשפטיות בתובענה נכונות הן, וזאת מבלי להיכנס להערכת הסיכויים, אם יצליח התובע להוכיח את טענותיו". (ראו לעניין זה גם  ע"א 165/76 רשות הפיתוח נ' חליל עזאם, פ"ד לא (1) 253; ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא(1) 29); ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד  לו(2) 151)).

 

המבחן לצורך קביעת מועד תחילת ההתיישנות בתובענה אזרחית בדין הכללי, מותנה בקיומו של כוח תביעה מהותי בידי התובע לקבלת הסעד לו הוא טוען. כוח זה עומד לתובע כאשר יש ביכולתו להביא את עניינו להכרעה, הן מהבחינה המושגית והן מהבחינה הדיונית והמעשית (ע"א 10192-07 פסגת אשדוד בע"מ נ' חן גל תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] (24.5.2010) (פס' 17-18).

 

בנוגע לתביעות ביטוח חל הסדר ספציפי הקבוע בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), הקובע תקופת התיישנות מיוחדת בתביעה לתגמולי ביטוח. סעיף זה סוטה מדיני ההתיישנות הכלליים בשני עניינים מהותיים: האחד - תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים במקום שבע, והשני- מועד תקופת ההתיישנות מתחיל במועד התרחשות מקרה הביטוח ולא ביום שבו נולדה עילת התובענה, כפי שקובע סעיף 6 לחוק ההתיישנות. כך שפרק הזמן שחלף  מועד התרחשותו של מקרה הביטוח לבין המועד שבו קמה למבוטח עילת תביעה קונקרטית מובא בחשבון במניין ההתיישנות של תביעת הביטוח, וזאת בניגוד למגמה העולה מתוך הדין הכללי (ע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441 (1994); ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, פ"ד סב(4)231;ירון אליאס, דיני ביטוח, (מהדורה שלישית) עמ' 1526-1527)).

 

לכלל זה יש חריג, הקבוע בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, מאז תיקון 6 מיום 24.3.2014 ונוגע לתביעות  לתגמולי ביטוח שעילתה נכות שנגרמה ממחלה או תאונה. לגבי תביעות אלה מוחל למעשה ההסדר הקבוע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות ומניין תקופת ההתיישנות יחל למחרת היום שבו התגבשה לתובע זכות קונקרטית לתבוע תגמולי ביטוח על פי תנאי חוזה הביטוח (טל חבקין, התיישנות, עמ' 351-352)).

 

המלומד י' אליאס מעלה מועד נוסף אפשרי לתחילת מרוץ ההתיישנות של תביעת ביטוח, מקום בו הגדרת מקרה הביטוח בפוליסה כולל יסודות עובדתיים החורגים מיסוד הנזק, שאז אין להתחיל במניין תקופת ההתיישנות בטרם התגבשות כל היסודות האלו.

 

"תקופת ההתיישנות של תביעת הביטוח מתחילה ביום התרחשותו של מקרה הביטוח. יושם אל לב, כי הדיבור "מקרה ביטוח" רחב מהדיבור "תאונה" או נזק. לעתים קרובות, הגדר "מקרה הביטוח" שבפוליסה כוללת יסודות עובדתיים החורגים מיסוד הנזק גרידא. במקרה כזה, תנאי לזכאות המבוטח על-פי הפוליסה הוא התגבשות כל היסודות העובדתיים הנכללים בהגדרת "מקרה הביטוח". מובן אפוא כי במקרה שכזה,  אין להתחיל במניין תקופת התיישנות בטרם התגבשו כל היסודות האמורים".

 

...

 

אשר לטענת חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי משפט שמעלה המבקשת, מהטעם כי המשיב לא העלה טענה בעניין מושא התביעה אף שתבע פיצוי בגין נזקי שטפון בגין אותן חלקות ואותן עונות גידול ובפרט השאלה האם המשיב תובע כפל תשלום. שאלות אלה, כמו קודמתן מחייבות בירור עובדתי שיש להכריע בו לאחר שמיעת ראיות.

 

בשלב מקדמי זה כאשר טרם נשמעו ראיות, ועומדים לפניי אך כתבי הטענות לא ניתן לקבוע כי התביעה התיישנה או כי דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט.

 

בשלב זה אין בית המשפט שומע ראיות ובהתאם למגמה בהלכה הפסוקה, ובזהירות שיש לשקול אמצעי חמור זה של דחייה על הסף, יש להעדיף בירור המחלוקת לגופו של ענין על פני דחיית התביעה על הסף בטרם בירור. לאור כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף נדחית תוך שמירת זכותם של הצדדים להעלות טענותיהם לאחר שמיעת הראיות."