אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: המחוזי דחה את ערעורם של סוכן הביטוח וסוכנות הביטוח נגד הפיקוח על ביטול למשך שנתיים של רישיון

השופט גדעון גינת: המספר הרב מאוד של הלקוחות איתם נוהלו השיחות המטעות והעובדה שזרם התלונות לא פסק גם לאחר תחילת הביקורת, תומכים כולם בהחמרת הסנקציות שנקבעו לגבי המערערים
 

 

 

 

עשא (ת"א) 43180-06-16 בינה - סוכנות לביטוח (2002) בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר

  

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 17/1/2017

 

על ידי כב' השופט: גדעון גינת

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור שהוגש מטעם סוכנות הביטוח וסוכן הביטוח על החלטה של הפיקוח על הביטוח לפיה בוטל לתקופה של שנתיים רישיון המערערים, כסוכני ביטוח?

 

רקע: ביחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון הצטברו כ-118 תלונות נגד המערערת 1 וכ-4 כנגד הסוכן, כאשר למעלה ממחציתן התקבלו בין 2010 ל-2015.  במחצית הראשונה של 2013 החל הליך ביקורת אצל המערערים.  טיוטת דו"ח הביקורת הועברה להתייחסותם (30.4.14), כאשר דו"ח ביקורת סופי נמסר לידיהם ב-30 באוקטובר 2014 יחד עם הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי והודעה על כוונה לפתוח בהליך שלילת רישיון.  טיוטת דו"ח הביקורת, כמו גם הדו"ח הסופי צורפו כנספחים להודעת הערעור.

 

כפי שהדגיש בא-כוח המשיבה במהלך הדיון בעל-פה בערעור, עמ' 33 שו' 21-31,  פרקים שלמים בדין-וחשבון הסופי רחב ההיקף מפרטים את ממצאי הביקורת ובכללם הקביעות בדבר הטעיית לקוחות לרבות בנושא גביית כספים, קיום כיסוי ביטוחי או העדרו, רליבנטיות של מסירת הצהרת בריאות חדשה לגבי תוקף הכיסוי הביטוחי, אי מסירת מידע מלא ומהימן וכיו"ב.

 

בית המשפט דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

"כפי שהובהר במהלך הדיון בע"פ בערעור, אין יסוד לטענות המערערים כאילו לוקות החלטות המשיבה והוועדה המייעצת בהיעדר פירוט של התשתית העובדתית שביסוד החלטת המשיבה.  דין-וחשבון הביקורת, על שני חלקיו ונספחיו, מביא בהרחבה רבה את הנתונים העובדתיים הרליבנטיים.  מסקנות הביקורת בדין-וחשבון הסופי לא הוכחשו, למעשה, על-ידי המערערים. הוועדה המייעצת הביאה בהחלטה דוגמאות של הפעילות המיוחסת למערערים, אך ברור שבעת קביעת הסעד האופרטיבי חייבת היתה הוועדה המייעצת לקחת בחשבון את היקף הפעילות של המערערים.  תצהיר מתאריך 6.10.2015 מטעם המערער 2 שצורף כנספח 12 לערעור מביא רשימה של עובדי המערערת 1 "אשר ננקטו לגביהם הליכים משמעתיים בין השנים 2011-2013, אגב בקרות פנימיות לשיחות טלפון שבוצעו בסוכנות...".  בסעיף 6, שם, אומר המצהיר, כי פוטרו העובדים הנזכרים בשל "(מ)אי עמידה בהנחיות הסוכנות והוראותיה לגבי עריכת שיחות לקוחות...". אין הסבר כיצד מספר כה גדול של עובדים (19 עובדים שזומנו לשימוע ופיטורים נזכרים שם) מנהלים שיחות רבות עם מספר רב של לקוחות כאשר כל השיחות בעיתיות מאוד כפי שהדגימה הוועדה המייעצת.

 

פעילות המערערים במועדים הרליבנטיים התבססה, רובה ככולה, על ניהול שיחות טלפון בין עובדי המערערים לבין המבוטחים/הלקוחות.  בימינו מוטלת חובה על מי שמנהל עסקיו בדרך זו להקליט את כל השיחות ולשמור אותן באופן שיאפשר ביקורת מלאה לגבי כל אחת מהן.  במקרה הנוכחי, לא מסרו המערערים לביקורת את כל השיחות שנדרשו למסור. לא נמסר הסבר מניח את הדעת בהקשר זה.  אין נימוק לאי הקלטה מלאה של כל השיחות. לא נעשה ניסיון להביא ראייה מכלי ראשון לגבי אופן ההתנהלות של עובדי המשיבה.  זאת ועוד: אופן ניהול העסקים מצד המערערים ומהות התלונות שהוגשו נגדם מחייב את המסקנה, כי מלוא המידע הנדרש לגבי דרך ניהול העסקים מצוי בידי המערערים.  גם אם נכונה טענת המערערים, כי נטל השכנוע מוטל על הרשות המבקשת לבטל רישיון שניתן בהתאם לסעיפים 26 ו-24 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א-1981, הרי נוכח המידע שהוצג בדו"חות הביקורת, הייה על המערערים להציג את מלוא התיעוד שברשותם כדי לסתור את מסקנות הביקורת.  המערערים לא רק שנמנעו מלהגיש את התיעוד שנדרשו להגיש, אלא שלא הציגו מיזמתם תיעוד רליבנטי שיש בו כדי לסתור את עמדת הביקורת. 

 

במהלך הדיון בעל-פה שאלתי את בא-כוח המערערים מדוע לא הוגשה למשיבה או לוועדה המייעצת חוות-דעת מומחה מטעם המערערים לגבי דרך הפעלת סוכנות הביטוח, מעוגנת בבדיקה מקיפה של המומחה לגבי כלל פעילות המערערים בשנים הרליבנטיות. לא קבלתי תשובה של ממש לשאלה ובנסיבות אלה, העדר ראיות מטעם המערערים צריך להישקל לחובתם.

 

לא מצאתי ממש גם בטענה כאילו 'הורשעו' המערערים על בסיס 'חקיקה חדשה' שבאה לעולם רק לאחר ביצוע פעולות המערערים. הנתונים העובדתיים שביסוד דוחות הביקורת והחלטות המשיבה עומדים בניגוד לכל התנהגות סבירה של סוכן ביטוח או סוכן מכירות כלשהו.  המערערים לא היו אמורים להמתין לחוזרים של המפקח על הביטוח כדי למנוע התנהגות של הטעייה של לקוחות מצד נותני ה'שירות' מטעמם.

 

אני מאמץ את דברי המשיבה בעיקרי הטיעון מטעמה המובאים להלן (סעיף 13 ואילך):

 

 

 

"לטענת המערערים עצם השלילה ותקופתה אינם סבירים.... שלילה זו מהווה תולדה ישירה של המעשים החמורים הבאים שביצעה הסוכנות המפורטים בדו"ח הסופי(3) ...

 

א.    מכירת פוליסות ללקוחות ללא ידיעתם וללא קבלת הסכמתם (היעדר הצעה וקיבול בתהליך המכירה של הפוליסות);

 

ב.    מכירת פוליסות ועדכונן ללא בירור צרכים והתאמתן ללקוח;

 

ג.     העברת נתונים ומידע מטעה באופן שאינו תואם את תנאי הפוליסה והתשלום בעד הפוליסה;

 

ד.   הסוואת המכירה בשיחה באופן שבו לא ברור ללקוח כי מדובר בשיחת מכירה, לעיתים תוך מה שנחזה להטעיה מפורשת של הלקוח;

 

ה.   הסוואת שימוש בפרטי אמצעי תשלום קיימים לביצוע עסקאות חדשות

 

ו.    קבלה במרמה של פרטים אישיים והצגת דרישת קבלת הצהרת הבריאות כתנאי לעדכון פרטים וקבלת הטבות וללא מתן הסבר מלווה כנדרש על פי דין;

 

ז.    מכירת פוליסות ללקוחות ללא קבלת הצהרת בריאות;

 

ח.   שימוש בתסריטי שיחה מובנים למכירת פוליסות בריאות הכוללים מידע מטעה ללקוחות....

 

"16.  ...  המערערים עצמם הודו בערעורם ובתגובותיהם לטיוטת הדו"ח כי פעולותיהם היו חמורות וחריגות דיין עד כדי לחייב פיטורי עובדים ומינוי קצינת ציות (ר' סעיף 107 לערעור). אלא, שהתברר כי בפועל המשיכו המערערים להפר את הוראות החוק, כמפורט בדו"ח הסופי.

 

"17.   לטענת המערערים, אין ולא ניתן להוכיח לפי טיוטת הדו"ח, כי מוצגים ללקוחות תיאורים מטעים בקשר לעסקאות ביטוח כמשמעם בחוק הפיקוח, ובפרט אין כל אינדיקציה להטעיית לקוחות "בכוונה תחילה ובאופן מגמתי". ראשית טענה זו סותרת את טענות המערערים ביחס לפעולות הרבות, לגרסתם, שנקטו, כדי לתקן את החריגות החמורות שנמצאו. עוד, וכמפורט בדו"ח הסופי, המפנה לפרק ו(3)(ב) בטיוטת הדו"ח, בעניין המערערים נמצאו ממצאים ברורים וחד משמעתיים,  לרבות תמלולי השיחות המוקלטות של תהליכי מכירה שנערכו על ידי המוכרנים בסוכנות, תוך מתן הסברים מפורטים לביסוס החשד למתן תיאור מטעה בעסקאות ביטוח - מעבר לחשד סביר חשש להטעיה מגמתית ומכוונת, כל זאת על מנת לשווק ללקוחות פוליסות, לעיתים ובמקרים לא מעטים, ללא ידיעתם וללא הסכמתם, לכל הפחות תוך רשלנותם של מנהל הסוכנות ומנהל העסקים שהם בעלי הרישיון היחידים בסוכנות."

 

המערערים טענו, כי הגם שהוטל עליהם עונש של שלילת רישיון לתקופה של שנתיים, הרי למעשה יהיה המערער 2 חייב בתום התקופה בבחינות מחדש לצורך קבלה/חידוש רישיונו, ובשל גילו ובריאותו הלקויה לא יוכל לעמוד בכך.  טענה זו לא נתמכה בראייה של ממש והוכחשה על-ידי בא-כוח המשיבה ונציגיה במהלך הדיון בע"פ.

 

טענות לגבי גובה העיצום הכספי שהוטל על המערערת, אמורות להידון בפני בית-משפט השלום.

 

במסגרת ערעור על החלטת ביניים בענייננו ציין כב' השופט מ' מזוז, רע"א 5814/16 (27.07.16), כי: "עסקינן בביקורת על החלטת רשות מינהלית,  אשר היקפה,  כידוע,  מצומצם ובתי המשפט זהירים בה."  במקרה הנוכחי התבססה החלטת הרשות הן על ועדה מייעצת בפניה טענו המערערים והן על ביקורת רחבת היקף שנערכה משך תקופה ממושכת, ואשר גם לגביה היתה למערערים אפשרות להתייחסות ולתגובה.  בנסיבות אלה חייב בית-המשפט בזהירות מוגברת.

 

בא-כוחם המלומד של המערערים טען, כי שלילת הרישיון שנקבעה אינה מידתית וכי ניתן הייה לקבוע תקופת השעייה קצרה יותר או שלילת רישיון על תנאי. גם כאן אני סבור, כי הענישה המתאימה נתונה לשיקול דעתה של הרשות המינהלית, כאשר היקף הפעילות שנבחנה, משך הזמן שחלף מאז תחילת הביקורת, המספר הרב מאוד של הלקוחות איתם נוהלו השיחות המטעות והעובדה שזרם התלונות לא פסק גם לאחר תחילת הביקורת, תומכים כולם בהחמרת הסנקציות שנקבעו לגבי המערערים.

 

מפאת כוחם המצטבר של השיקולים דלעיל, אני דוחה את הערעור. אני מחייב את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה את הוצאות המשפט בערעור וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10000 (עשרת אלפים) ₪, להיום."