אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פס"ד: משמעותו של הסכם פוליגרף

על התובע להוכיח את קרות מקרה הביטוח, לצורך קבלת התגמולים נדרש אינטרס ביטוחי, הסכם הפוליגרף שנחתם נמצא מחייב

 

א  017045/06

חסונה היימן וחסונה דיבה נגד מגדל חברה לבטוח בע"מ

בית משפט: השלום תל אביב-יפו

פסק הדין ניתן ביום: 31/03/2008

על ידי: כבוד השופטת ס.נ. מיכל שריר, סגן נשיא

עניינו של פסק הדין: משמעותו של הסכם פוליגרף שנחתם על ידי התובע

עילת התביעה: גניבת רכב אשר היה שייך לאחרים שארעה בסמוך לביתו של התובע. התובע חתם על הסכם להתייצב לבדיקת פוליגרף לאימות תביעתו ובבדיקת הפוליגרף שעבר אובחנו בתשובותיו לשאלות הרלבנטיות תגובות המצביעות על אמירת שקר וחברת הביטוח  דחתה את תביעתו.
התובע טען, כי הוטעה ע"י החוקר מטעם חברת הביטוח שהחתים אותו על הסכם הפוליגרף וכי היתה לו טעות בהבנתו ועל כן ההסכם בטל. עוד טען התובע, כי יצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף ובכל מקרה תוצאות הבדיקה לא הצביעו בבירור כי הינו דובר שקר ועל כן על התובעת לפצותו בגין גניבת הרכב.

חברת הביטוח טענה, כי התובע את אירוע הגניבה, לא הוכח הקשר שבין התובע לרכב שנגנב ועל כן אין יריבות בינו לבין הנתבעת, חברת הביטוח עומדת על תקפות הסכם  הפוליגרף ומשנמצא דובר שקר אינו זכאי לכל פיצוי.

בית המשפט, קיבל את עמדתה של חברת הביטוח ודחה את התביעה בשל הנימוקים הבאים:

  1. אירוע הגניבה לא הוכח - הרכב ודי בכך כדי לדחות התביעה וזאת משום שעל התובע מוטל הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח. פסיקה שאוזכרה בנדון: (ע.א. 475/81 זיקרי נ. כלל חב' לביטוח בע"מ פד"י מ' (1) 589 וע.א. 391/89 וייסנר נ. אריה חב' לביטוח בע"מ פד"י מז' (1) 837, 6-845). עדותו של התובע היתה עדות יחידה של בעל דין וכדי לבסס עליה פסק דין נדרש סיוע כהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) וכזה לא נמצא. התובע סתר עצמו לא רק בתיאור גלוי הגניבה. לטענתו ידיעותיו בעברית מוגבלות דבר שהופרך במהלך חקירתו בביהמ"ש.  התובע הודה כי הרכב לא רשום על שמו כדי שיוכל לקבל סיוע מחלמיש בשכירת הדירה, כלומר, הוכח כי התובע אינו בוחל באמצעים להשגת מטרותיו הכספיות.

  2. לא הוכחה היריבות בין התובע לנתבעת – כאשר לצורך קבלת תגמולי הביטוח נדרש אינטרס ביטוחי, אשר לא הוכח וגם בכך די לכשעצמו כדי לדחות התביעה. בכתב התביעה נרשם כי הרכב רשום על שמה של דודתו אשר בתצהיר העדות הראשית, הפכה להיות גיסתו. 

  3. תוקפו של הסכם הפוליגרף – התובע הסכים, כי תוצאות בדיקת הפוליגרף, כפי שייקבעו ע"ח הבודק יחייבו את שני הצדדים וכי ההסכם עליו הוא חותם וממצאי בדיקת הפוליגרף ישמשו כראיה מכרעת בפני כל בימ"ש או בפני כל ערכאה שיפוטית ו הבוחן העיד, כי הסביר לתובע  את ההשלכות של תוצאות הבדיקה. התובע לא נמצא אמין בעיני בית המשפט. 

  4. העובדה כי שמה של חברת הביטוח אינו מופיע בהסכם אינו פוגם בו במיוחד לאור חתימתו של החוקר שהיה מחוייב אישית בתגמולי הביטוח, אם היה התובע יוצא דובר אמת והנתבעת היתה מתנערת מחבותה. גם העובדה כי התובע חתם במקום שנועד לחתימת החוקר אינה מעלה ואינה מורידה.

  5. התובע טען כי עבר בדיקת פוליגרף שניה בהנחיית בא כוחו ויצא דובר אמת – אולם הוא  לא צרף תוצאותיה ובקשתו לזמן מומחה לפוליגרף בתום פרשת הראיות נדחתה.