מאת גד נוסבאום
הכותב משמש כראש אגף ביטוח משנה וחבר דירקטוריון בחברת הביטוח אליהו
המצוקה הכלכלית חברתית בה מצוי המשק הישראלי נובעת רק בחלקה מהמצב הביטחוני באזורנו. לפוליטיקאים קל ונוח להטיל את מירב האשם בגידול באבטלה והירידה בתוצר הלאומי על האינתיפאדה והשפעותיה על הכלכלה בישראל. בפועל הדבר אינו בדיוק כך. כל המצוי מעט בנבכי הכלכלה הבינלאומית יודע כי העולם בכלל וארצות הברית בפרט עוברים שנים של קשיים כלכליים רציניים ביותר כשהביטוי הבולט ביותר לכך הוא מדדי המניות בבורסות הארצות המתפתחות. בין השנים 2000 ל 2003 הראה מדד ה S&P 500 בארה"ב ירידה של 47%. באותה תקופה ירדו מדדי NIKKEI היפני, DAX הגרמני ו FTSE האנגלי ב 60%, 68% ו 50% בהתאמה.
האמור לעיל משליך במישרין גם על המתרחש בשוק הביטוח הבינלאומי. ככל שהדבר נוגע לשוק זה, מתאפיין המעבר למאה ה 21 בשתי מגמות עיקריות: גלובליזציה והתגבשות דור חדש של סיכוני ביטוח.
גלובליזציה
סוד גלוי הוא כי משק הביטוח הישראלי קשור בטבורו לשוק ביטוח המשנה הבינלאומי.
מתוך כ 16.3 מיליארד דמי ביטוח כללי (פרמיות ודמים) שנרשמו בישראל בשנת 2002, 26% הועברו למבטחי משנה בחו"ל. נתון זה מטעה מעט מאחר והוא כולל בתוכו את דמי הביטוח בענף הרכב (חובה ורכוש) המהווים למעלה מ 50% מדמי הביטוח הכללי בישראל. בענף רכב רכוש (קסקו), לאור הפיזור הרב וסכומי הביטוח הנמוכים יחסית, לא קיים כמעט שימוש בביטוח משנה. כתוצאה משיטת ביטוח המשנה בביטוח חובה (הפסד יתר), שיעור ביטוח המשנה מתוך דמי הביטוח אינו עולה על 6%. אי לכך, באם ננכה את דמי ביטוח הרכב, נמצא כי שיעור ביטוח המשנה מתוך סה"כ דמי הביטוח מגיע ל 48%. שיעור זה הולך וגדל ככל שהננו מתמקדים בענפי הרכוש הכבד (מפעלים תעשייתיים גדולים, מרכזי קניות גדולים, מרכזים רפואיים וכד'). בביטוח אבדן רכוש, למעלה מ 80 סנט מכל דולר פרמיה מועבר למבטחי המשנה בחו"ל.
האמור לעיל נועד להמחיש את עוצמת תלותם של המבטחים הישראלים בשוק הביטוח העולמי. תלות זו באה לידי ביטוי בשני גורמים עיקריים: קיבולת ומחיר, שהם מצידם מושפעים גם הם משני גורמים עיקריים: קטסטרופות (בעיקר רעידות אדמה וסופות) מבוטחות בעולם, והתשואות בשוקי ההון ברחבי העולם. שנים ללא קטסטרופה מביאות מכניסות בעקבותיהן למעגל מבטחי המשנה גופים פיננסיים חיצוניים המחפשים תשואות גבוהות, תמורת סיכון, ע"י שימוש בהונם כבסיס לקיבולת ביטוח. כאשר הביקוש העולמי לביטוח הינו קשיח פחות או יותר, כלומר כמות סכומי הביטוח המבוקשת הינה קבועה, הגדלת הקיבולת מביאה לתחרות בין מבטחי המשנה, דבר המגביר את אפשרויות המיקוח של המבטח הראשוני ומביא בעקבותיו ירידה במחיר ביטוח המשנה. ירידה במחיר באה לידי ביטוי הן בהורדה ממשית במחירי ביטוחי הפסד יתר (Excess of Loss), והן בהגדלת שיעורי העמלות בביטוח משנה יחסי. מגמה הפוכה נצפית לאחר תקופה של נזקים קטסטרופליים. ראשונים יוצאים ממעגל המבטחים גופים פיננסיים שאינם קשורים ישירות לענף (קרנות הון סיכון ודומיהן). באם הנזקים מתמשכים, מתחילים המבטחים הרב תחומיים לחדול מביטוח קטסטרופות ובתקופות קשות מאוד נותרים בשוק רק המבטחים שתחום עיסוקם הבלעדי הוא ביטוח קטסטרופה ואז, כאשר הקיבולת המוצעת נעשית מוגבלת מאוד, מתחילה תחרות בין חברות הביטוח על עוגת הקיבולת ומטבע הדברים המחירים הולכים ומאמירים.
הגרוע מכל, מבחינת המבטח הישראלי קורה כאשר כל מרכיבי המגמה הופכים לשליליים. כך קרה למשל בחורף 2001. הנזק הקטסטרופאלי של הפיגוע במרכז הסחר העולמי בני יורק (הנזק המבוטח) נעמד על פי העדכון האחרון ב 9.3 מיליארד דולר (על מנת לסבר את האוזן, סכום זה שווה לחמישית מתקציב מדינת ישראל לשנת 2002). בנוסף לכך חלף על מרכז ומערב אירופה חורף קשה ביותר שהותיר נזקי סופות ושיטפונות אדירים בהיקפם. הוסף לכך את הנפילה הקשה של שווקי ההון (שבחלקה נבעה מהאירועים הנ"ל), ותקבל מהפכה של ממש בהתייחסותם של מבטחי המשנה למרכיבי הסיכון הישראלים שלכאורה לא הייתה להם כל השפעה על האירועים הנ"ל.
אם בעבר הלא רחוק היו מוכנים מבטחי המשנה לחיות עם שעור נזקים של עד 100% בעסקי החברות הישראליות, כאשר את הרווח הנדרש הפיקו משוק ההון, הרי שהיום אנו עדים לכך שמבטחי המשנה דורשים לעצמם רווח ביטוחי (לאחר תשלום תביעות ועמלות, ללא התייחסות לרווחי השקעה) של לפחות 30%. משמעות הדבר היא הקטנת עמלות ביטוח משנה והגדלת הפרמיה למבוטח. הקטנת עמלות ביטוח משנה תגרור בעקבותיה הקטנת עמלות הסוכנים. הדרך להימנע מקיצוץ דרסטי בעמלות הסוכנים היא שילוב של רתימת הסוכנים למאמץ מוגבר בשיפור מודעות המבוטחים לניהול סיכונים נכון שיביא להקטנת היקפי התביעות, ועלייה נוספת בלתי נמנעת בשעורי הפרמיה למבוטח.
עם זאת, חשוב להדגיש כי האמור לעיל נוגע בעיקר לביטוחים תעשייתיים ומסחריים. להתפתחויות בשוק הביטוח הגלובלי השפעה קטנה מאוד על עלות ביטוחי הפרט. כזכור, פרמיית ביטוח המשנה בענף הרכב מהווה 6% מתוך פרמיית הענף. כלומר, שינוי של 20% בעלות ביטוח המשנה תתבטא בגידול של כאחוז ורבע בפרמיה למבוטח הסופי.
מוצרי ביטוח חדשים
ראינו כי היותנו חלק מן הכפר הגלובלי מביאה לכך שאנו "סובלים" מאירועים קטסטרופאליים שלכאורה לא הייתה לנו יד ורגל בהתרחשותם ובתוצאותיהם. אך לגלובליזציה גם היבטים חיוביים כאשר החשוב בהם אולי הינו החשיפה למוצרי הביטוח שנועדו לתת מענה ביטוחי לפיתוחים הטכנולוגים המתקדמים ביותר בעולם. מקוצר היריעה, אביא כאן שתי דוגמאות – האחת מתחום ההנדסה הגנטית והשנייה נוגעת לפיתוח האורבאני.
תעשיית הביטוח בעולם המערבי נתקלת לאחרונה בתופעה חדשה של תביעות בתחום ההנדסה הגנטית. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בגידולים חקלאיים שעברו מוטציה גנטית לצורך השבחת הזן. השם המקובל למוצרים אלה הוא Genetically Modified Organisms או בקיצור GMO. הבעיה מתעצמת בחקלאות מאחר והגידול אינו יכול להתבצע בתנאי מעבדה ואין אפשרות לשלוט באורח מוחלט בתהליך הרבייה. כתוצאה מכך חלק מהמשתמשים מקבלים מוצר שהיה אמור לעבור טיפול כ GMO אך בפועל קיבלו מוצר רגיל. משתמשים אחרים שילמו עבור מוצר רגיל אך בפועל קיבלו מוצר שעבר מוטציה גנטית. הדוגמא הבולטת ביותר בתחום זה היא זן התירס הידוע בשם StarLink. זן זה עבר טיפול גנטי האמור להפוך אותו לעמיד בפני מזיקי קרקע ובקטריות, ללא שימוש בחומרי הדברה. אלא דא עקא, ברשויות הבריאות בארה"ב התעורר חשש שגרגרי התירס שהניב זן זה גורמים לתופעות אלרגטיות אצל בני אדם והמגדלים נדרשו לערוך ניסויים נוספים במוצר בטרם יותר למכירה. מה שהתרחש בפועל היה שרוחות, בעלי חיים ואפילו החוואים עצמם העבירו שלא ברצונם גרגירי אבקה של StarLinkלשדות תירס רגיל וגרמו להאבקה לא רצויה. כתוצאה מכך נפסלו לשיווק עשרות אלפי טונות של תירס "מזוהם". הדבר הביא לתביעות ייצוגיות אדירות כנגד מפתחי ה StarLink.
הפתרון הביטוחי בא בצורת פוליסה אשר מכסה נזקי גוף או רכוש הנובעים מ GMO, אך מחריגה נזקים אקולוגיים וזיהום סביבתי הנובעים משימוש ב GMO.
דוגמא נוספת לאתגר הביטוחי העומד בפני המבטח המודרני היא ביטוח גורדי שחקים. הפיגוע במרכז הסחר העולמי בניו יורק המחיש את היקף הנזק העלול להיגרם בעקבות אירוע קטסטרופאלי, ולכל אלה הממהרים לנפנף בחריג הטרור, אזכיר כמה מרכיבי סיכון אחרים:
נזקי תכנון לקוי המתחלקים לשני סוגים עיקריים: רשלנות בשמירה על תקני בנייה וטעויות בבחירת חומרי בנייה. המאפיין נזקים מסוג זה הוא שבמקרים רבים הם מתגלים בשלבים מתקדמים של הבנייה וכשמדובר בגורדי שחקים הוצאות התיקון הינן עצומות.
נזקי אש: ככל שהבניין גבוה יותר וסמוך יותר למבנים אחרים כך קשה יותר יהיה לכבות שריפה רצינית אם תתחולל. הבעיה היא אקוטית ביותר לקראת השלבים האחרונים בבניה כאשר רוב המערכות היקרות (מיזוג, תקשורת וכו') הותקנו אך מערכת הכיבוי האוטומטי עדיין אינה פועלת.
נזקי סופה: ככל שהמבנה גבוה יותר ומבודד יותר כן גוברת החשיפה לנזקי סופה. לדוגמא, מגדלי התאומים בניו יורק שבסיס כל אחד מהם היה 65 מ' X65 מ' וגובהם היה כ 415 מ' עמדו בפני לחץ רוח של 4,500 טון כל אחד. מבנה ש "הותקף" ע"י סופה שעצמתה עולה על התקן הצפוי עלולה למוטט בקלות מבנה בן עשרות קומות.
נזקי רעידת אדמה: תקנים קפדניים מביאים להקטנת הסיכון בבנייה מודרנית אך עדיין קיימות דוגמאות רבות למבנים גבוהים שקרסו לאחר שחלקם העליון לא עמד באפקט המטוטלת שיצרה רעידת האדמה.
הפתרון הביטוחי נעוץ בהגברת הידע של המבטחים בתקני הבניה ושילובם בהליך תכנון הבניה, שימת דגש מיוחד על ניהול הסיכון במהלך הבניה וביצוע ביקורות שוטפות בנקודות זמן קריטיות במהלך הבניה. כל זאת, תוך התאמת פוליסות הביטוח לצרכים המיוחדים של בניה לגובה.
לסיכום ניתן לומר כי ככל שתתגבר מגמת הגלובליזציה בעולם, תהפוך תעשיית הביטוח הישראלית למושפעת יותר מאירועים המתחוללים בחלקים אחרים של העולם. סביר גם להניח שבמהלך העשור הנכחי ישתנה אופי ביטוח המשנה של החברות הישראליות, יגדל מרכיב ביטוח המשנה הלא יחסי, ותגבר באופן משמעותי ההקפדה על תוצאות חיתומיות חיוביות בביטוח המסחרי והתעשייתי.
כתבה נוספת מאת גד נוסבאום
עקרון ההמשכיות בביטוח
