אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















העליון: מהומות אוקטובר אינן פעולות איבה

העליון התייחס לסוגיה האמיתית והיא האם הנזקים שנגרמו לבנק מקורם ב"פעולות איבה" כמשמעותן בחוק והגיע למסקנה שאין מדובר בפעולות איבה.

 

 

רע"א  11495/05

 

בנק הפועלים, כלל חברה לביטוח, אריה חברה לביטוח וסהר חברה לביטוח נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים האוצר - אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין – תל-אביב

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ביום 24.7.2008 ע"י כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופט א' גרוניס וכבוד השופט ס' ג'ובראן

 

עניינה של ההחלטה:  בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מום 13.11.05 בע"ש 1042/04 שניתן על-ידי כבוד השופטת ד' קרת-מאיר בעניין זכות התחלוף של חברות הביטוח אשר שילמו תגמולים לבנק הפועלים בשל נזקי מהומות אוקטובר 2000

 

במהומות שפרצו בקרב המגזר הערבי בחודש אוקטובר 2000 נגרם נזק לארבעה סניפים של בנק הפועלים שהיו מבוטחים בחברות כלל, אריה וסהר בביטוח משותף לפי פוליסה שהוציאה אריה. הבנק והמחברות הביטוח הגישו תביעה לפיצויים על-פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים והתביעה נדחתה על-ידי מנהל מס רכוש וקרן פיצויים בנימוק שלא מתקיים אחד מן התנאים המצטברים שמקימים זכאות לפיצויים על-פי החוק היות ולא מדובר ב"נזק מלחמה" כהגדרתו בסעיף 35 לחוק.

 

בהליך הערר (ממנו פרש הבנק)  הוסף  נימוק נוסף לדחיה והוא שחברות הביטוח אינן בגדר "ניזוק" כהגדרתו בתקנות מס רכוש וקרן הפיצויים שהוא תנאי מצטבר שני לזכות לפיצויים מכוח החוק. ועדת הערר קבעה, ברוב דעות כי, כי הנזק שנגרם לבנק אינו עונה להגדרת "נזק מלחמה" כהגדרתו בסעיף 35 לחוק, ועל-כן לא נדרשה לשאלת היותן של חברות הביטוח "ניזוק" לפי הגדרת התקנות.

 

חברות הביטוח ערערו על החלטה זו בבית המשפט המחוזי אשר דחה את טענותיהן מהסיבה שלא היה  פגם של חוסר סבירות בתיקון ההחלטה על-ידי מנהל מס רכוש. המחוזי קיים דיון בשאלת היותן של חברות הביטוח "ניזוק" לפי הגדרת התקנות ופנה לפרשנות תכליתית של החוק לצורך עמידה על זהותם של הזכאים לפיצוי על-פי החוק וקבע כי, הן לפי פרשנות לשונית הן לפי ההיגיון החקיקתי, חברות הביטוח אינן עונות על ההגדרה של "ניזוק" בחוק.

 

המחוזי בחן טענות נוספות של חברות הביטוח כמו למשל זכות תחלוף לפי סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח. המחוזי פסק, כי תנאי לתחולתו של התחלוף הוא קיומן של שתי זכויות לשיפוי: האחת – כלפי מבטח, והשניה – כלפי צד שלישי שלא מכוח חוזה ביטוח. הואיל והפוליסה של הבנק הוציאה מכלל כיסוי ביטוחי נזקי מלחמה, לא קמה לבנק זכות לשיפוי מחברות הביטוח וסעיף 62 אינו חל בעניין הנדון.

 

המחוזי פסק גם בעילה חלופית – על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. חברות הביטוח טענו, כי הבנק המחה להן את זכותו לקבל פיצויים מקרן הפיצויים נדחתה בשל הנימוק של יו"ר ועדת הערר. המחוזי קבע,  כי אין להחיל את חוק המחאת חיובים על מקרה זה שבו חל חוק ספציפי – הוא חוק מס רכוש.

 

חברות הביטוח טענו בעליון, כי טענתן הראשונה לפיה מדובר "נזק מלחמה" לא הוכרעה במחוזי. בנוסף לכך טענו, כי המחוזי שגה בפרשנות החוק בקביעה, כי "ניזוק" – לרבות "הנושא בהוצאות שיקום הנזק" – הוא בעל זיקה קניינית לנכס וכן השיגו על קביעת המחוזי, כי הרציונל של החוק מס רכוש הוא לשפות רק את מי שאין לו מקור להיטיב את נזקו והצביעו על שורה של פסקי דין המכירים, לטענתן, באפשרות שחברות ביטוח יחשבו ל"ניזוק".

 

בנוסף חלקו חברות הביטוח על קביעתו של המחוזי להיעדר זכות התחלוף וטענו, כי היו חייבות לשפות את הבנק על נזקיו לפי פוליסת הביטוח הואיל וחריג נזקי מלחמה מתקיים בכפוף לקבלת אישור מנהל מס רכוש, כי מדובר ב"נזק מלחמה" וטענוןת נוספות.

 

בית המשפט העליון, דחה את הערעור למרות הקשיים שהתעוררו מפסיקת המחוזי אולם לא היה בהם כדי לשנות את תוצאת הערעור.

 

העליון חלק על קביעת המחוזי לפיה לא תוכר חברת ביטוח כ"ניזוק" במקרים מהסוג הנדון וכן לא הסכים לשלילת זכות התחלוף ואם חברת הביטוח תוכיח, כי מדובר ב"נזק מלחמה" תוכל חברת הביטוח להיכנס בנעליו של המבוטח לפי עקרון הסוברוגציה.

 

העליון התייחס לסוגיה האמיתית והיא האם הנזקים שנגרמו לבנק מקורם ב"פעולות איבה" כמשמעותן בחוק והגיע למסקנה שאין מדובר בפעולות איבה בציטוט מהפרוטוקולים של ועדת אור.

 

לפס"ד המלא באתר הרשות השופטת

 

לראש הדף