חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הקף אחריות המעביד וביטוח כפל

על המעביד לקחת זאת בחשבון, שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך ובלהט העבודה, אף אם הוזהר

 

 

ת"א 3978-05 ספדי ואח' נ' סאמר הזימה בע"מ ואח'

 

בית המשפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 31/8/2010

 

על ידי כב' השופט: רמזי חדיד

 

עניינו של פסק הדין: מהו הקף אחריותו של המעביד כאשר העובד עצמו אחראי לאירוע התאונה? והאם קיים ביטוח כפל בין הפוליסה של המעביד ובין הפוליסה של מזמין העבודה?

 

רקע: מדובר בפציעה של עובד שנפגע במהלך השחלת צנרת הגז, תוך כדי הליכה לאחור כאשר נתקל במשטח עץ, איבד את שיווי משקלו, נפל לתוך בור ונפגע בברך וקרסול שמאל.

 

בית המשפט קבע, כי המעביד אחראי כלפי העובד גם כאשר העובד עצמו התרשל ובמקרה הנדון נוכו 12% מתגמולי הביטוח בשל רשלנות תורמת של העובד. כמו כן נקבע, כי קיים ביטוח כפל בין ביטוח המעביד לבין הביטוח של היזם ועל כן יש לחלק את תגמולי הביטוח בין המבטחים לפי היחס של גבולות האחריות לפי שתי הפוליסות.

 

מתוך פסק הדין

 

"כפי שנפסק ב-ע''א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית ע''מ נ. תנעמי ואח' פ''ד נח(1) 1, האשם התורם מהווה הגנה למזיק מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקיו, אולם אין הוא פוטר את המזיק מפני האחריות בנזיקין גופה (שם, עמ' 19. על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-ע''א 14/08 מנסור נ. פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו ואח' (פורסם בנבו,שם, סע' 12 לךפסק הדין). כמו כן, הלכה פסוקה מימים ימימה היא כי בקרות תאונת עבודה יש לדקדק ולהחמיר עם המעביד ומנגד להקל עם העובד. לעניין זה נפסק ב-ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, כי "היסוד הרעיוני לקביעת  הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים". אחד ההיבטים לקו המחשבה המחמיר עם המעביד-המזיק ומקל עם העובד-הניזוק נקבע ב-ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785 ולפיו "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשה". לפיכך, המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו של העובד וגם מפני טעויותיו (ר' ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 וכן ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל, פ"ד לט(4) 266).  הטעם לגישה זו הוא בכך כי "ידוע הוא, ועל המעביד לקחת זאת בחשבון, שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך ובלהט העבודה, אף אם הוזהר בפני סיכונים" (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593)."

 

"חובתו של המעביד לספק לעובדיו מקום עבודה מוגן ובטוח אינה חלה רק על החצרים שלו אלא גם על החצרים של צדדי ג' אליהם נשלחים העובדים לביצוע עבודות מטעם המעביד. לעניין זה נפסק ב-ע"א 971/03 אבנר נ' מלול ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן:

 

"מעביד חייב להגן על עובדיו מפני סיכונים אפשריים במקום העבודה (ראו ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 229-230). חובה זו לספק לעובד מקום עבודה בטוח במידה סבירה חלה, ככלל, גם כאשר העבודה מתבצעת בחצרים של אחר (ראו ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז (1) 712, 717). מעביד רשאי אמנם למסור לצד שלישי שניתן לסמוך עליו את הדאגה לבטחון עובדיו המועסקים במקום שמחוץ לשליטתו..., אך נראה כי עליו לוודא במקרה כזה כי הצד השלישי מסכים ליטול על עצמו אחריות זו וכי יש ביכולתו לעשות כן. גישה זו יפה ביתר שאת כאשר העובד נדרש לפעול במקום שבו רמת הסיכון גבוהה וקיים חשש ממשי לכך שייפגע" (שם, פסקה 10 לפסק הדין), (ההדגשה במקור – ר.ח.)."

 

"בבחינת האשם התורם על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, שאלת המודעות של העובד לסיכון אשר התממש, היותו בעל מקצוע מיומן,  הוותק והניסיון שלו והאוטונומיה שהיתה נתונה לו בביצוע עבודתו ושיקול דעתו העצמי (ר' ע"א 435/85 מחמור נ' אטדג'י, פ"ד מא(4) 524). המבחן לקביעת אשם תורם הוא מבחן "מידת האשמה" ואשר משמעותו בחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים של כל צד (ר' ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72)."

 

           

עבור לתוכן העמוד