רע"א 4103/10 איילון חברה לביטוח בע"מ נגד בוני טירן ובוני והגזעיים בע"מ
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום:9/02/2011
על ידי כב' השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר חייב אותה לפצות לפי ביטוח חבות מעבידים מפעיל חברה למכירת בעלי חיים ולטיפול בהםשנפגע ע"י כלב בעת עבודתו?
בית המשפט העליון דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
" הטענה לפיה לא ניתן לחייב חברה בנזיקין כלפי מנהליה על יסוד הטענה שהפרה את חובת הזהירות שהיא חבה להם, כאשר פעולותיה ומחדליה נקבעו על ידי אותם מנהלים-ניזוקים המשמשים אורגנים שלה – נדחתה זה מכבר על ידי בית משפט זה. כך, בע"א 413/62 רוזנצוויג נ' מאפיית רוזנצוויג באבן יהודה בע"מ, פ"ד טז(4) 2548 (1962) נקבע כי אין בידי חברה פרטית להתגונן בפני תביעה של מנהלה היחיד ובעל המניות בה, בטענה שהיא והתובע היינו הך הם (באותה פרשה נתקבלה טענת החברה לפיה נושא התובע ברשלנות תורמת של 100%. ראו גם את ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003), שם נקבע כי "טענה זו חותרת תחת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. מושכלות ראשונים הם כי האורגן אחראי אישית למעשיו שלו, והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן, וכל אחד מהם הוא אישיות משפטית נפרדת מרעותה"). בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי יש לשנות גם מקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אשת המשיב התרשלה בכך שלא קשרה את הכלב אלא מסרה אותו לידי בנה בן ה-11. מכל מקום, ברי כי אין כל חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא עניין זה יזכה לבירור שיפוטי נוסף.
אשר לטענות ביחס לסעיף 41א לפקודת הנזיקין – סעיף זה, שעניינו נזקים שנגרמו על ידי כלב, קובע כי "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים". אכן, הסעיף מעורר שאלות שונות, לחלקן נדרש בית המשפט המחוזי אגב אורחא בענייננו. כך עולה השאלה אם ניתן להחיל את הסעיף רק כאשר מדובר בפגיעה ב"עוברי אורח", או שמא גם כאשר הפגיעה היא בבעלים של הכלב או במי שאחראי על הטיפול בו. שאלה נוספת היא מיהו "המחזיק בכלב" – במקרה דנן האם מדובר בחברה, שהכלב נמסר להחזקתה ולמשמורתה למשך חודש או שמא אשת המשיב, שהוציאה את הכלב מהכלוב וטיפלה בו בעת התרחשות התאונה. אכן, בין שניים משופטי בית המשפט המחוזי התגלעה מחלוקת בשאלות הנוגעות לפרשנותו של הסעיף 41א, ואולם מאחר שמחלוקת זו התעוררה בשולי הדברים בלבד, ונוכח המסקנה אליה הגיעו כל חברי המותב (בדבר רשלנותה של אשת המשיב) – הדיון בשאלות שמעורר סעיף 41א הוא תיאורטי בלבד, ואין לקיימו במסגרת בקשה זו ובגלגול שלישי."
פסק הדין באתר הרשות השופטת.
