האם הצעת פשרה עוצרת את ההתיישנות?

א  017567/08

פאר מלי נגד עילית חברה לביטוח בע"מ

ההחלטה ניתנה  ביום:  ‏30 מרץ 2009

בית משפט: השלום תל אביב-יפו

 על ידי: כבוד השופטת ארנה לוי

ענינה של ההחלטה: האם הצעה של חברת ביטוח לסילוק תביעה בפשרה שניתנה ת בתוך תקופת ההתיישנות מהווה "הודאה בקיום זכות" כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות?

בית המשפט, קיבל את הטענה של חברת הביטוח הואיל ומדובר בתביעה שהוגשה לאחר כתשע שנים מיום הארוע ובהתאם להוראת סעיף 5 לחוק ההתיישנות היא התיישנה.

סעיף 9 לחוק ההתיישנות אכן יכול ויהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות אולם זאת כאשר קיימת הודאה בחבות ואילו במקרה הנדון היה מדובר בהצעת פשרה בלבד.

ציטוט פסיקה:

"לכל הפחות צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות" (ע"א 1017/91 פסח משה ואח' נ' הכפר הירוק ואח' תק-על 96(2) 243; בר"ע (ת"א) 1058/02 הפניקס הישראלי בע"מ נ' כור מתכת בע"מ  (21.8.06). זאת ועוד. "על מנת שניתן יהיה להסתמך על הוראותיו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות דורש הסעיף כי הודאתו של הנתבע בזכותו של התובע, תיעשה בכתב או בפני בית המשפט. על מסמך ההודאה  לכלול הודאה מפורשת בקיום הזכות, וכי ניתן יהיה להסיק מהמסמך כי הנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות לצורך ביסוס הזכות. כמו כן, דרישת הכתב הינה מהותית" (ע"א (ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ושיווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (12.6.06). עוד נקבע כי אין חובה על הנתבע לסייג מכתבו בכך שהוא שומר על טענת ההתיישנות: "מלשון סעיף 9 הנ"ל אין מתחייבת המסקנה כי העדר טיעון התיישנות הינו שיקול שיש לשקול במסגרת השאלה  אם אמרת נתבע בכתב, או בפני בית המשפט, היא בגדר "הודאה" שכן רק אם עברנו את המשוכה הראשונה וקבענו כי אמרת הנתבע היא הודאה "בקיום זכות התובע", מגיעים אנו למשוכה השנייה, במסגרתה נבחנת השאלה אם נלוותה להודאה טענת התיישנות" (רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל , תק-על 2005 (3) 2111 וראה גם ע"א (ת"א) 3553/02 עיריית הוד השרון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (11.8.05); ע"א (ת"א) 1683/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יעקבי יגאל (26.2.07); ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, כרך שני, 2005, עמ' 672- 673; י' אליאס, דיני ביטוח, כרך שני, 2002, 744- 747).

"הכלל המרכזי העולה מפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים לעניין משא ומתן בין מבטחת ובין מי שתובע תגמולי ביטוח הוא, כי כל עוד פועלת המבטחת ומנהלת משא ומתן באופן ענייני במטרה להגיע לפשרה היא לא תיחשב כמודה בזכות התובע. הצעת פשרה בפני עצמה לא תיחשב כהודאה בקיום זכות. לעומת זאת, מבטחת המטעה את התובע  לחשוב שתביעתו תידון באופן ענייני ושהיא לא תעמוד על טענת ההתיישנות לא תוכל לטעון לאחר מעשה שהתובענה התיישנה, אף אם מדובר בהטעיה בתום לב. אם מנוהל משא ומתן בסמוך לתום תקופת ההתיישנות על המבטחת להזהיר המבוטח שאם לא יפעל למימוש זכותו היא עלולה להתיישן, כאשר כלל זה נובע מחובת תום הלב המוטלת על המבטחת (ראה ולר, שם, עמ' 676)."

פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.