א 007305/02
ערן אבנת נגד כלל חברה לביטוח בע"מ
בית משפט: השלום באר שבע
פסק הדין ניתן ביום: 21/04/2009
על ידי: כבוד השופט יעקב שפסר - סגן נשיא
חברת הביטוח טענה, כי המבוטח כבר קיבל את מלוא תמורת הכיסוי ביטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה, בתשלום הוצאות הטסתו, האשפוז בהודו, המשך האשפוז בארץ והוצאות ניתוח שנערך בארץ.
המבוטח ביקש לקבל בנוסף לסכומים הנ"ל גם הוצאות הטסה של המנתח מישראל להודו, הוצאות נסיעה ושהיה של אביו שנסע אליו להודו ופיצוי בשל נכות צמיתה.
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, ברכיב השבת הוצאות בגין שכר המנתח ובגין רכישת מכשיר הקיבוע תוך הדגשה, כי המדובר ב"שכר המנתח" עפ"י הגדרתו בפוליסה להבדיל מהוצאות הטסתו.
"לבחינת הפרשנות הנכונה יש לשקול איפוא, מהי תכליתה המרכזית של הפוליסה, האם הפרשנות הנטענת מתיישבת עם ההגיון, האם התוצאה מתיישבת עם תכלית שצדדים סבירים והוגנים היו מבקשים להגשים בנסיבות, והאם מקויימים מהות העסקה המגולמת בפוליסה והאינטרסים העסקיים שביסודה"
" בענייננו, המדובר בפוליסה קצרת טווח אשר תכליתה המרכזית מצומצמת למדי, ומקיפה בעיקרם של דברים כיסוי הוצאות רפואיות ונלוויהן, ככל שמתרחשת פגיעה בזמן שהייה בחו"ל."
התביעה לפיצוי בשל נכות צמיתה נדחתה מהטעמים הבאים:
"היקף הסיכון הנמוך שנטלה עליה הנתבעת בפוליסה זו, והמתבטא בצמצום והגבלת חבותה בגין נכות למצבים מסוימים בלבד של אבדן איברים, נלמד אף מגובה הפרמיה המשולמת ומגובה סכום הפיצוי המקסימלי עפ"י הפוליסה העומד על סך של 25,000 $.
בנסיבות אלה, סבורני כי שתי המשמעויות שניתנו ע"י הצדדים להיגד "חלק מאיבר", כמופיע בפוליסה, אינן עומדות במידה שווה במבחן הסבירות ודרך פרשנותה של הנתבעת, היא זו המתיישבת לדעתי עם ההיגיון והשכל הישר, והתואמת את תכליתה של הפוליסה.
פרשנותו של התובע אינה יכולה איפוא "לחיות בשלום" עם ההגיון העסקי הטמון בבסיס פוליסות מסוג זה, וקבלתה עלולה לפתוח פתח לפרשנויות לשוניות בעלות גוון אבסורדי."
אזכור וציטוט פסיקה:
ע"א (ת"א) 3441/06 חיא דוד נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (מיום 27.2.08 – לא פורסם), בו נקבע כי ישנו הכרח באבדן מוחלט של איבר ולא די בגרימת נכות, אף אם היא קשה.
בג"צ 846/93 יעקב ברק נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח'
ע"א 300/97 יהודה חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ,
ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ
ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ
"... אין חולק על כך, שדרך הפרשנות האמורה של הכתב, לפי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המלים, היא נקודת מוצא נוחה וטובה להבנת משמעותו, שהרי טבעי הוא ואך מובן, שהצדדים להתקשרות נושא הכתב ביקשו ליתן ביטוי לכוונותיהם האמיתיות ולמיתחם ההסכמות שביניהם במלים שבחרו בתהליך הניסוח...
אולם, כפי שהדגשתי לעיל, מערכת הכללים היא רחבה הרבה יותר, ויש להתייחס אל הניסוח הכולל ואל המלים שנבחרו למתן הביטוי לכוונת המתקשרים בראייה כוללת ומעמיקה, החודרת אל מטרת דבר החקיקה או כתב ההסכם ולתכלית שביקשו להשיג...
בדומה, גם ההתייחסות לכלל השני, שהתייחס אליו בא-כוח המשיבה, לאמור, כי מסמך בכתב (ובמיוחד פוליסת ביטוח) יש לפרש כנגד מנסחו ולטובת הצד האחר - ובענייננו המבוטח. אכן, כלל זה ידוע ומושרש בדיני הביטוח בארץ ובשיטות משפט אחרות, והוא יפה, כאמור, לא רק בהקשר לחוזי ביטוח...אולם, גם כלל זה - כמו כללי פרשנות אחרים - אין לאמצו באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים ומהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך, אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היאהגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך."
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.
