חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הנפת קיר כשימוש ברכב למטרות תחבורה

בית המשפט ניתח את הגדרת המונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש" בחוק הפלת"ד והשינויים בעקבות תיקון מס' 8

הנפת קיר ממצב שכיבה למצב אנכי באמצעות רכב מהווה

"שימוש ברכב למטרות תחבורה"

ת.א. (שלום ת"א) 26193/06 גיל נגד "הפניקס" ואח',

השופט דר' א. סטולר

 

מאת עו"ד שמואל מורד

 

 

עו"ד שמואל מורד 

 

1.         כדי להציב קיר ענק עשוי מפיברגלס, שנועד לטיפוס אתגרי במסגרת יום ספורט, נמתח כבל בין קצה אחד של הקיר לבין רכב מנועי. קצהו השני של הקיר נתמך בקרקע. הרכב החל בנסיעה כשהקיר מתחיל להתרומם ממצב שכיבה למצב אנכי. כל אותה עת תמכו 2 נערים בידיים מורמות בקיר שהולך ומתייצב. בהגיע הקיר לאמצע דרכו נפל לפתע, ומחץ את הנערים תחתיו.

 

2.         חברת "הפניקס", שביטחה את הרכב ונתבעה לפי חוק הפלת"ד, טענה כי אין המדובר בתאונת דרכים שכן השימוש שנעשה ברכב לא היה "למטרות תחבורה". חברת "הכשרת הישוב" שביטחה את חבות מעבידים של הנערים, ונתבעה לפי פקודת הנזיקין כחליפתו של המעביד, טענה כי מדובר בתאונת דרכים שארעה עקב ניצול הכח המיכני של הרכב, וכי גם השימוש שנעשה ברכב נחשב לשימוש למטרות תחבורה. על כן על "הפניקס" לשאת בנטל הפיצויים.

 

3.         בית המשפט ניתח את הגדרת המונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש" בחוק הפלת"ד ואת השינויים שנעשו בחוק בעקבות תיקון מס' 8 שצימצם את ההגדרות הנ"ל בין היתר ע"י הוספת היסוד "למטרת תחבורה". הוא גם הסתמך על הפסיקה הרלבנטית המפרשת מהו סיכון תעבורתי (ע.א. 4469/95 בענין דראושה ובר"ע 8061/95 בענין יצחק עוזר), והגיע למסקנה כי הן נסיעת הרכב והן הגרירה כשלעצמה מהוות שימוש שעונה על היסוד "מטרות התחבורה". שימוש זה יצר בפועל סיכון תעבורתי שהסתיים בנפילת הקיר.

 

4.         בית המשפט נדרש גם ליסוד הקשר הסיבתי, החיוני לאיבחון המאורע כתאונת דרכים והוא מוצא אותו הן בקשר העובדתי, בעצם תרומתו של הרכב הגורר להתמוטטות הקיר, והן בקשר המשפטי, הנבחן במבחן הסיכון והשכל הישר. הוא קבע כי אובייקטיבית אופיה של הפעולה נכנס לגדר הסיכונים התעבורתיים שיוצר הרכב, ולפיכך יסוד הקשר הסיבתי התקיים במלואו.

 

5.         לאור מסקנות אלה הכריע ביהמ"ש את הכף לחובת "הפניקס" מבטחת הרכב, ושיחרר את "הכשרת הישוב" מתביעה לפי פקודת הנזיקין מחמת עקרון "ייחוד העילה", המטיל את חובת הפיצוי אך ורק על שכם מבטח הרכב, חרף רשלנויות ומחדלי גורמים אחרים, כמו מעבידם של הנערים שנפגעו.  

 

6.         יש לציין כי פסק דין זה, כמו דומים לו (ראה למשל ת.א. (שלום ת"א) 4102/01 בענין גרידיש), הולכים בעקבות הנטיה של ביהמ"ש העליון להרחיב משמעות הביטוי "למטרות תחבורה", ואם בבר"ע 7509/98 בענין אורן קבע ביהמ"ש העליון כי שימוש בכננת של ג'יפ לצורך חילוץ מהווה מטרה תחבורתית או בע"א 9474/02 בענין האחים לוינסון קבע כי לחיצה על ידית טרקטורון במוסך על ידי סבא לצורך הדגמה לנכדו הקטן, מהווה "מטרות תחבורה", מה לנו כי נלין על בית המשפט בתיק זה?

 

 

 פסק הדין החלקי באתר הרשות השופטת.

 

 

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד