חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

השבת תגמולים בשל הונאת ביטוח

בית המשפט קיבל את טענתה של חברת הראל וחייב את חברת האחים שליין להשיב את תגמולי הביטוח ואת הוצאות המשפט

לפסיקה של המחוזי המבטלת את הקביעה שהמבוטח הונה את חברת הביטוח ומחזירה לערכאה הדיונית את נושא גובה הפיצוי המגיע למבוטח בשל הפריצה

 

א  024290/07

 

אחים שליין בע"מ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום תל אביב-יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 08/06/2009

 

ע"י כב' השופט: אלי ספיר

 

מייצגים: אחים קליין ב"כ עו"ד אפרים נווההראל חברה לביטוח עו"ד נטע היכל

 

עניינו של פסק הדין: מדובר בתביעות הדדיות בגין אירוע פריצה בין חברת האחים שליין העוסקת בבנייה, יבוא ושיווק מכונות תפירה לתעשיית הטקסטיל בארץ ובחו"ל לבין חברת הביטוח הראל שביטחה את חברת האחים שליין בביטוח רכוש הכולל כיסוי מפני פריצה.

 

התביעה הוגשה לאחר שחברת הביטוח שילמה את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת. חברת האחים שליין תבעה את יתרת התגמולים המגיעים לה לדעתה ואילו חברת הראל דרשה את השבת התגמולים ששילמה בשל הונאת ביטוח.

 

בית המשפט קיבל את טענתה של חברת הביטוח הראל וחייב את חברת האחים קליין להשיב להראל את תגמולי הביטוח ששילמה ואת הוצאות המשפט.

 

"לסיכום, הגעתי למסקנה כי אין בראיות שהובאו על ידי התובעת כדי לשכנע במידת השכנוע במשפטים אזרחיים כי מדובר באירוע אמת.

 

מנגד,  המציאה הנתבעת ראיות נסיבתיות כבדות משקל המחשידות התובעת בביום הפריצה ובנוסף ראיות בדבר מניע כלכלי מובהק לביום הפריצה, כאשר בנוסף לא יכולה להיות מחלוקת כי לתובעת, שהינה בעלת העסק היתה מלוא ההזדמנות ולא היה לה כל קושי לביים את אותה הפריצה."

 

מבירור העובדות עלה, כי משנת 2006, במהלך כשנה וחצי, אירעו בעסק 4 פריצות ובהתאם לדוחות הכספיים של חברת האחים קליין, חלה ירידה במחזור עסקיה ממחזור של מעל ל-15 מיליון ₪ ב- ,2002 למחזור של 3.4 מיליון ₪ ב- 2006.

 

המכונות שנגנבו היו מכונות מתוצרת ימאטו בשווי של כ- 450,000 דולר שנותרו  "כאבן שאין לה הופכין" בשל כשלונו של מיזם בתורכיה של חברת האחים שליין שנרכשו על ידה מחברות בנות שלה כאשר הדבר לא דווח לחברת הראל.

 

כמו כן נקבע, כי

 

"אין מקום למנוע מחברת הביטוח מלהעלות טענות המבוססות על תשלום מחמת טעות כתוצאה ממצג שקרי ו/או הטעייה מצד המבוטח או מעשה מרמה מצדו ו/או על עובדות שלא היו ידועות לה. "

 

".. במקרה הנדון הראל מנועה מלטעון טענות כי האחים שליין לא עמדו בתנאי מוקדם לגבי דרישות המיגון.... אולם, הראל אינה מנועה מלטעון טענות המבוססות על מרמה."

 

אזכור וציטוט פסיקה:

בר"ע 1182/05, אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי ואח' "לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ושלפיתן של טענות מפתיעות בכתב ההגנה".

 

רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין "טענות נוספות בבית המשפט... נסיבות אלה בסופו של יום יהיו כאלה שהצדק זועק בהם כנגד יישום ההנחייה, כגון שנטען למרמה של המבוטח..."

 

ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חב' לביטוח בע"מ - לפי הגישה המחמירה על המבוטחים מוטלת על המבוטח חובת השכנוע גם  לגבי היסוד החיובי וגם לגבי היסוד השלילי בכל מקרי הביטוח (גם פריצה וגניבה וגם שריפה) וזאת כיוון שהיסוד לכל עסקת ביטוח הוא שהנזק מקרי ולמבוטח לא היתה יד זדונית.

 

ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ - לפי גישת הביניים, במקרה גרימת פריצה ושוד, על המבוטח להוכיח שידו לא היתה בנזק ואילו במקרה אש די לו להוכיח כי ארעה שריפה ואז עובר נטל הראיה על המבטח להוכיח כי מדובר בהצתה מכוונת.

 

ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ - לפי הגישה המקלה עם המבוטחים, על המבוטח להניח התשתית הראייתי כי ארע מקרה הביטוח (פריצה, שוד או שריפה) ואז עובר נטל ההוכחה אל כתפי המבטחת להוכיח כי הסיכון שהתמשש הינו סיכון החורג מהסיכונים הקבועים בפוליסה.

 

רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברת לביטוח בע"מ נגד אחמד נסרה - נפסק ע"י ביהמ"ש העליון, כי: "סעיף 25 נועד להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות, או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, כשהסנקציה להפטרו של המבטח היא פטור מוחלט מהחבות...הפרשנות חייבת להיות כזאת שלא תכשיל את המטרה שלשמה חוקק הסעיף, והיא כאמור, להרתיע את המבוטח מלבצע את המעשים הכלולים בו בכוונת מרמה" .

 

"עוד נקבע באותו פסק דין כי הדיבור "בכוונת מרמה" כולל שלושת היסודות הבאים:

 

א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות;

ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו;

ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות."

 

פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.

עבור לתוכן העמוד