רע"א 3266/07 פלוני נגד הראל-חברה לביטוח בע"מ ואבנר-איגוד לנפגעי רכב בע"מ
בית משפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 30.7.09
ע"י כבוד השופטת: ע' ארבל ובהסכמת השופטים א' א 'לוי וח' מלצר
עניינו של פסק הדין: שאלת פרשנותו של סעיף 11 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 שעניינו בהקפאת מירוץ ההתיישנות בשל ליקוי נפשי או שכלי.
רקע: המבוטח נפגע בתאונת דרכים ביום 16.8.96 והתאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל), שקבע כי לנפגע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה. מאוחר יותר שונתה קביעת המל"ל שהכיר בנכות בשיעור של 19% בשל התאונה. חברות הביטוח הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות מהסיבה שהתביעה הוגשה לאחר שחלפו שבע שנים מיום קרות התאונה.
בית משפט השלום בחיפה דחה את טענת הנפגע, כי הנזק שנגרם לו התגלה רק בחלוף זמן לאחר התאונה.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור של הנפגע וקבע כי אכן הוא אינו עונה לתנאיו של סעיף 11 לחוק ההתיישנות.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי בעניין הנדון חל סעיף 11 לחוק ההתיישנות, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום לדיון בתביעה.
נמצא, כי הנפגע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת הליקוי הנפשי ממנו סבל. מדובר בתקופה, מאז התאונה שהיתה רצופה באשפוזים, הסתכלויות, טיפולים ואירועים הקשורים למצבו הנפשי.
על כן נקבע, כי מניינה של אותה השנה בה לא היה הנפגע מסוגל לדאוג לענייניו לא יובא בחישוב תקופת ההתיישנות
כאמור לעיל, התנאי השני לתחולת הרישא של סעיף 11 לחוק ההתיישנות הינו כי לא היה על הנפגע אפוטרופוס באותה עת בה לא היה מסוגל לדאוג לענייניו. וכן לא ניתן לטעון, כי העורך דין היה אמור לפעול כאפוטרופוס.
לפסק הדין המלא באתר הרשות השופטת
