מחקר בטרם: היפגעות ילדים בתאונות

מחקר בנושא היפגעות בקרב ילדים ונוער (0-18 שנים), פניות למיון בשנת 1996

המחקר נערך מטעם ארגון "בטרם" בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח ונועד לקביעת מדיניות לתוכניות התערבות ומניעה.

המחקר מיפה את תחומי ההיפגעות של ילדים מתאונות ובכך היווה בסיס לפיתוח ויישום של תוכניות ההתערבות של ארגון 'בטרם' בנושא בטיחות ילדים. הסקר בחן גם את נושא בטיחות הילדים בדרכים בראי המיון והיווה בסיס לקביעת דרכי פעולה בתחום זה.

החוקרים

דר' מיכל חמו, גב' קלאודייה חיניץ ארונוביץ, גב' לירי אנדי פינדלינג, גב' לילך לב ארי, גב' אורלי סילבינגר, דר' יחזקאל ויסמן – מרכז שניידר לרפואת ילדים.

המחקר בתמצית

היפגעות ילדים ובני נוער מתאונות דרכים הינה בעיה גלובלית ואחת הסיבות העיקריות לתמותת ילדים במדינות מפותחות. מעורבות הילדים בתאונות דרכים, בין היתר, מקורה בקשיים רבים שיש לילדים בבואם לחצות כביש. מחקרים מצביעים על חסרים וליקויים רבים במיומנות וביכולת הקוגניטיבית והמוטורית בקרב ילדים, הנדרשים לחציה נכונה. בין הדוגמאות הבעייתיות בקרב ילדים נזכיר את הקושי בזיהוי מקומות מסוכנים לחציה, קושי בבחירת נתיב הליכה בטוח, קושי בהערכת הזמן של רכב מתקרב ושקלול שניהם.

אמנם מיומנויות אלו משתפרות עם העלייה בגיל, אך גם אז תאונות רבות עשויות להיגרם מחוסר תשומת לב, התעלמות מסכנה מצד הילד או התנהגות אימפולסיבית ולאו דווקא כתוצאה מהיעדר מיומנויות. מכאן שיש חשיבות רבה לגורמים מצביים וחברתיים בנוסף לגורמים התפתחותיים.

על פי ממצאי בטרם (2006), בישראל עקב היפגעות בתאונות בכל שנה נהרגים כ-170 ילדים, מעל ל-24 אלף ילדים מתאשפזים וכ-185 אלף ילדים פונים לחדרי מיון. גם במדינות מפותחות אחרות היפגעות מהווה את הסיבה הראשונה לתמותת ילדים מעל גיל שנה.

בישראל, היפגעות בתאונות הדרכים מרכזת כמחצית ממקרי תמותת הילדים וכשישית ממקרי אשפוז הילדים בגין פגיעה (בטרם, 2006). תמותה מפגיעות התחבורה בקרב ילדים בני שנה עד גיל 14מהווה כ- 40% מכלל מקרי תמותת הילדים בגין פגיעה במדינות המפותחות (2001 ,UNISEF).

ע״פ נתוני (2004 Safe Kids), תאונות הולכי רגל שכיחות במיוחד בקרב הגילאים 5-14, כאשר הולכי רגל מתחת לגיל 9הינם בסיכון הגבוה ביותר .

מספר מחקרים מעריכים כי ההוצאות הקשורות בתאונות דרכים באות לידי ביטוי בכ- 2% מן התוצר הלאומי במדינות מערביות, כאשר העלות הכוללת של תאונות דרכים באיחוד האירופי מוערכת בכ- 160מיליארד אירו .(1999 ,ETSC)

כיום לבחינת הגורמים לתאונות הדרכים מקובלת גישה משולבת, באמצעות פרמטרים שונים המתייחסים למצב התשתיות (כגון: הסדרי מיתון תנועה, הימצאות מדרכות, תחזוקת תשתיות), גורמי הרכב (כגון: שימוש באמצעי המיגון - מושבי בטיחות, קסדות), גורמים אנושיים (כגון: התנהגות בטיחותית, השגחה הילדים) ועוד[1].

השאיפה לשיפור הבטיחות במתחם העירוני הינה מטרה משותפת לגורמים שונים כגון : הרשויות, התושבים והמתכננים. תאונות הדרכים ברחובות המגורים מהוות כשליש מכלל התאונות המתרחשות בדרכים העירוניות. הרגישות והמודעות החברתית לתאונות אלה גבוהה במיוחד.

מטרת המחקר הנוכחי הינה להביא סקירת ספרות הוליסטית אשר תשמש כרקע לנושא הגדרת עיר בטוחה לילדים. כידוע, למושג בטיחות משמעויות ורבדים רבים. העוסקים במניעת תאונות דרכים מגדירים את המושג כמצב בו נמנע מתאונה או מהיפגעות. הצלחה בפעילות מניעה נמדדת לרוב על ידי צמצום ההיפגעויות.

סקירת הספרות מתבססת על מחקרים וסקרי ידע מעודכנים שהתפרסמו בארץ ובחו״ל, בשנים האחרונות. בסקירת הממצאים הדגש הושם על ביטוי הקשר שבין תאונות דרכים לבין מאפייני בטיחות בעיר, תוך התייחסות לגורמים כלליים, בכדי להעניק לנושא נקודת מבט רחבה יותר.

בין היתר, הדו״ח מתייחס לנקודות הבאות:

התמקדות על היפגעות הילדים בתאונות הדרכים. לדוגמא, ע״פ נתוני משטרת ישראל, ילדים עד גיל 15  ומבוגרים מגיל 64 ומעלה הם הנפגעים העיקריים מבין הולכי הרגל.

הצבת מדדי ביצוע שמטרתן התמודדות עם בטיחות בעיר, על מנת ליישם בהמשך אסטרטגיות לצמצום מספר תאונות הדרכים.

הבנת הבעיות הנוגעות לבטיחות בעיר, תוך השוואה מול מדינות מערביות, כולל קביעת מטרות, זיהוי אסטרטגיות, ניטור השפעות במאמצי התערבות עתידיים.

[1] מקור: מערך מחקרי לפיתוח ותיקוף של מודל, עקרונות ומערכת מדדים לדירוג בטיחות בדרכים ברשויות מקומיות, 2005