מאת: עו"ד מיכאל צלטנר
מחבר המאמר, עו"ד מיכאל צלטנר הוא מחבר אוגדני "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" מזה כ- 20 שנים, נמנה עם מקימי "קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" וכיהן כמנכ"ל הקרן במשך עשרות שנים. כמו כן הוא הרצה והעביר סמינריונים בפקולטה למשפטי באונ' ת"א בתחום זה לאורך חצי יובל.
השאלה האם ניתן לדחות תביעה בנזיקין מכוח סע' 8 לחוק הפלת"ד בדבר "ייחוד העילה אך ורק בהסתמך על הכלל על פיו "מעילה בת עוולה- לא תצמח זכות תביעה", שנויה במחלוקת.
בת.א. (מחוזי-ת"א) 2476/01 כלל נ' מע"צ במקרה זה לנהג לא היה מעולם רישיון נהיגה לאופנוע ובעל הרשעות קודמות לרבות שימוש בסמים, פסקה כב' והשופטת נורית אחיטוב כי ניתן לדחות תביעה כזו ולו מטעם זה בלבד, של יישום הכלל הנ"ל.
גם בת.א. (שלום-ת"א) 159531/09 ג'אברה נ. מדינת ישראל היה הנהג חסר רישיון נהיגה וביטוח וכב' השופטת בלהה טולקבסקי פסקה כי דין התביעה להדחות על הסף מכוח הכלל הנ"ל.
לעומת זאת בת.א. (מחוזי- חי') 1/91 טופלאמסקי נ. נחשון נהג הרכב המעורב ומבטחת רכבו טענו כי יש לדחות את התביעה מכוח העיקרון של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", שהרי אין לייחס למחוקק כוונה לזכות נהגים ללא רישיון בפיצויים גבוהים יותר מאלה שאותם היו מקבלים לו נהגו כשורה ורכשו כמתחייב פוליסת ביטוח חובה. יתרה מזו, פרשנות בעלת "תכלית עונשית-הרתעתית" מתחייבת גם מחובתם של בתי המשפט לפעול לביעורה של מכת תאונות הדרכים.
כב' השופט ש.ברלינר דחה את טענת הנהג המעורב ומבטחתו ופסק כי שורשי עילת התביעה במקרה דנן אינם נטועים כלל ועיקר בעוולה שביצע התובע, אלא ברשלנותו של הנהג המעורב רשלנות זו מקימה לתובע זכות שאינה נפגעת מהאמור בסעיף 7 של החוק, ואינה תלויה בה. כך למשל, עבריין חסר רישיון נהיגה, הגונב רכב ומבצע פשע חמור, ותוך כדי כך, מתנגשת מכוניתו מכונית אחרת, באשמו הבלעדי של הנהג האחר, יזכה למלוא הפיצויים מהנהג האחר... אין מדובר, איפוא, כלל ועיקר בעילת בת עוולה, כי אם בעילת רשלנות.
נראה שדעה דומה סוברת אף כב' הנשיאה השופטת ב.גילאור בת.א. (מחוזי-חי') 677/04 הקובעת שנושא העדר הכיסוי הביטוחי אינו רלבנטי לשיעור האשם התורם, הסנקציה המוטלת על התובע בגין אי עריכת ביטוח חובה כנדרש על פי חוק מתבטאת בכורח לקיים הליך אזרחי "רגיל" (הוכחת רשלנות) במקום ההליך המקוצר של הפלת"ד ואולם אין בהימנעות זו כשלעצמה כדי להוות אשם תורם לשאלת האחריות.
אין ספק שלא ניתן להחיל את הכלל של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" באופן גורף שפירושו של דבר להוריק את סע' 8(ג) לחוק בפלת"ד מכל תוכן.
נראה לי שיש מקום לאבחן בין המקרים המפורטים בסע' 7 לחוק. למשל מקרים בהם הנפגע רק שכח לשלם את הביטוח או לא חידש אותו [סע' 7(5)(6)]- מקרים שבהם אין לכאורה מקום להפעיל את ה"כלל", לבין מקרים בהם הנפגע זייף את תעודת הביטוח או היה שותף לגניבת הרכב, או שהרכב סייע בידו לביצוע פשע [סע' 7(2)(4)]- מקרים שלכאורה יש אולי מקום להפעיל את הכלל הנ"ל.
בסופו של דבר נראה לי שלא יהיה מנוס מלדון בכל מקרה לגופו, ואולם לדעתי יש להחיל את הכלל הנ"ל במשורה ואך ורק לגבי מקרים חמורים ביותר.
גם פרופ' אנגלרד (בספרו פיצויים לנפגעי ת"ד, מהדורה שלישית סימנים 270 ו- 301) ו-א.ריבלין בספרו פיצויים לנגעי ת"ד, מהדורה שלישית, (סימנים 270, 301) דנים בסוגיה זו מבלי שהם קובעים דעה נחרצת בנדון.
ענינו הרואות שקיימת מחלוקת משפטית בסוגיה זו, ורצוי שביהמ"ש העליון יקבע הלכה מחייבת ויפה שעה אחת קודם.
מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה א'
