ע"א 14/08
מנסור כמאל עבד אלרחים נגד . פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו ו ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
בבית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 2.12.09
על ידי כבוד השופטים: י' עמית, א' רובינשטיין וע' פוגלמן
עניינו של פסק הדין: מי אחראי לתאונת עבודה לפועל במפעל לייצור שקיות פלסטיק שהועסק כקבלן משנה ונפגע כאשר עבד עם מכונה שהיתה בשליטתו?
רקע: מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שדחה את תביעתו של הנפגע, שעבד כקבלן משנה, מהסיבה שהמכונה היתה בשליטתו המלאה והוא היה זה ששיפץ אותה והיה אחראי להפעלתה.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וחייב את מפעל פלסטניר לפצות את העובד שנפגע בניכוי יחסי מהפיצוי בשל רשלנותו התורמת של הנפגע עצמו שנקבעה ל 50%.
נקבע, כי העובד שנפגע אמנם היה בעל מיומנות מקצועית גבוהה אולם הוא לא היה בעל מומחיות טכנית ולא היה זה מתפקידו לתקן את המכונות וחברת פלסטניר שהיתה בעלת השליטה במכונה שגרמה לפגיעה אפשרה לו לעבוד, על אף התקלות החוזרות ונשנות ביומיים שקדמו לתאונה ועל כן, פלסטניר סיפקה לעובד שנפגע כלי עבודה פגום ונמצאה אחראית לתאונה מכח עוול הרשלנות הואיל והיא היתה אחראית לתחזוקת המכונה. העובדה שעובד עבד כקבלן משנה כנגד חשבוניות אינה משנה לעניין זה.
אזכור וציטוט פסיקה:
ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ"- במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים."
ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה
ע"א 1958/97 בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות
ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' אנטון קרבון
ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם
ע"א 688/79 יזבק נ' מונעם
ע"א 515/83 עגור נ' אייזנברג
ע"א 240/87 קריכלי נ' איפל
ע"א 655/80 מפעלי קרור בע"מ נ' מרציאנו
השופט רובינשטיין על מעמדו של "אנדרוגינוס עבודה"
"מסכים אני לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט עמית. סוגיית מעמדו של "אנדרוגינוס עבודה", כגון המקרה שלפנינו, קרי, מי שלצרכים מסוימים היה עצמאי ("קבלן משנה") ולעניינים אחרים היה עובד והוא מצוי בתחום האפור שביניהם, מזמינה פתרון שאינו חד לכאן ולכאן. אכן, כפי שציין חברי, יש לבחון את מגוון המבחנים שקבע משפט העבודה לגבי מעמדם של עובדים שחציים עצמאיים וחציים שכירים, באופנים שונים. גם אם נלך לקראת המערער ונראהו יותר כעובד מאשר כעצמאי כפי שעשה חברי לצורך ההכרעה, וכשלעצמי התלבטתי בכך, עדיין האשם התורם במקרה דנא הוא רב. נוכח כלל הנסיבות שהוכחו - הן במבחן האחריות והזהירות, הן במבחן האשם המוסרי, יש מקום להטיל אחריות מהותית גם על המערער, עם כל הצער על הנזק שאירע לו. ראו לעמדת המשפט העברי בעניין אשם תורם הרב אברהם שינפלד, נזיקין (סדרת חוק לישראל בעריכת פרופ' נ' רקובר, תשנ"ב-1991), בעמ' 272-271; הרב שמואל בנימין בר-אדון, דיני עבודה (תש"ב), 120, הכותב בעניין אחריות מעביד בקשר לנזקים בעבודה, כי "בזמן שהפועל בעצמו גרם לאסונו על-ידי אי-זהירות ניכרת... פטור המעביד". אנו מצויים, כאמור, בתחום האפור, וכבר נזדמן לי לציין כי לדידי - בהקשרים שונים של דיני עובד ומעביד בנזיקין - ההיבט המוסרי הוא "אבן הראשה" (ראו רע"א 12/06 צמנטכל הנדסה נ' אריה (לא פורסם)). אוסיף, כי האנדרוגניות במקרה דנא מתבטאת גם בכך שעל פי העמדה שבבסיס ההכרעה המערער היה מעין עובד של פלסטניר, אך כשעסקינן בדמי הביטוח הלאומי הסכימו הצדדים כי זכאי הוא ל- 25% גימלה (ראו גם ריבלין תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מה' 3 - תש"ס-1999, 691) והאסמכתאות דשם)."
פסק הדין המלא באתר בית המשפט העליון.
