ת"א 29616-06 קיבוץ אייל נ' קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ
בית המשפט: השלום בתל-אביב – יפו
פסק הדין ניתן ביום: 29 דצמבר 2009
ע"י כבוד השופט: שלמה פרידלנדר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את טענתה של חברת הביטוח להיעדר כיסוי ביטוחי למותן של פרות ברפת הקיבוץ בשל הרעלה כתוצאה מריסוס כנגד זבובים וזאת בשל חריגי הפוליסה בעניין הרעלה שלא ממזון ורשלנות קיצונית?
רקע: מדובר במותן של 165 פרות ברפת בעקבות הרעלה מריסוס.
בית המשפט קיבל את התביעה נגד חברת הביטוח וקבע, בין היתר, כי
בנסיבות המקרה "אין מדובר בפזיזות לא-אכפתית, אלא ברשלנות מן הסוג החוסה תחת ביטוח העדר." על כן נדחתה טענה של חברת הביטוח לתחולת החריג של 'רשלנות קיצונית'.
נטל הראיה להוכיח חריג לכיסוי הביטוחי מוטל על חברת הביטוח, בין אם מדובר בפוליסת 'כל הסיכונים' ובין אם מדובר בפוליסה רגילה. "'מקרה הביטוח' הוגדר... כ"מוות מכל סיבה שלא הוחרגה". לא הייתה מחלוקת כי הפרות מתו. לפיכך, ומשנדחתה טענת הנתבעת להתקיימות החריג של "רשלנות קיצונית" – על הנתבעת הנטל להוכיח כי המוות נגרם מ"הרעלה שלא ממזון"." נקבע, כי חברת הביטוח לא הוכיחה, כי ההרעלה אירעה שלא ממזון וכי המבוטח "הוכיח, מעבר למאזן ההסתברות ובהתאם לנורמות החלות בביטוח, שההרעלה אירעה ממזון".
בית המשפט זקף לחובתה של חברת הביטוח את הנזק הראייתי שגרמה למבוטח בשל התרשלותה בקיום חובתה לברר את חבותה בעקבות ההודעה על מקרה הביטוח, שהתבטאה באי-ווידוא ביצוען של נתיחות פתולוגיות ושאר הבדיקות הנדרשות.
הערתו של השופט בעניין החרגה של "הרעלה שלא ממזון"
"ספק בעיניי אם יש בסיס מספיק לטענת ההטעיה שהעלה התובע, לרבות בשים לב לייצוגו של התובע מול הנתבעת על ידי אשת-מקצוע בתחום הביטוח, שזה תפקידה בקיבוץ, ובשים לב להופעת החריג הנדון בפרק נפרד שזו כותרתו, ולא ב'אותיות קטנות' ובלתי מובחנות על רקע כלל המלל. בפסיקה הוטעם כי מצופה ממבוטח לטרוח לעיין בפוליסה שהומצאה לו [ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ מיום 25.7.83, פסקה 5]. ציפייה זו מוגברת כאשר מדובר במי שעיסוקו בכך."
העובדה שחברת הביטוח לא טרחה לוודא שהמבוטח מודע לחריג הנדון לכיסוי הביטוחי מעמידה בספק את זכותה להסתמך על החריג פס"ד בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר.
"לא עלה בידי לרדת לסוף דעתה של הנתבעת באשר לטעמו של חריג זה וצידוקו. עד הנתבעת, אבי בלייר, נחקר על כך ממושכות [פרוטוקול, עמ' 272-282]; אך לא סיפק כל תשובה, שלא לומר תשובה משכנעת, לא לרציונאל של הכללת החריג הספציפי הזה בפוליסה מלכתחילה, ולא לרציונאל של הסרתו מן הפוליסה בשנת 2006. העד "ברח" להיבט של רשלנות המבוטח; אולם היבט זה רלבנטי לחריג של 'רשלנות קיצונית', ולא לחריג של 'הרעלה שלא ממזון'. ניתן להבין החרגתו של סיכון גבוה מדי, מחמת חוסר כדאיות כלכלית. ניתן להבין החרגתו של סיכון שיש מולו כיסוי חלופי, כגון ביטוח סטטוטורי. ניתן להבין החרגתו של סיכון הנובע מהתנהלותו של המבוטח, שיש בה משום הגברת הסיכון תוך החצנתו למבטח – עניין בלתי-יעיל ובלתי-הוגן. אולם מה הרציונאל של מתן כיסוי ביטוחי להרעלה ממזון, אך שלילתו בהקשר של הרעלה שלא ממזון?! אודה כי לא זכיתי להבין זאת. הנתבעת, שהייתה אמורה לספק את ההסבר לכך, לא עשתה כן. היעדרה של החרגה כאמור מפוליסות מקבילות, לרבות פוליסות של הנתבעת מאז 2006, מחזקת את התמיהה בדבר פשרה של החרגה זו ותאמותה נוכח הציפיות הסבירות של המבוטח.
כל החרגה של נזקים מן הביטוח היא בעייתית, משום שהיא מסכלת-לכאורה את תכליתו החברתית והכלכלית החשובה של הביטוח לגבי אותו סוג של נזקים. מכאן יחסו המסתייג והחשדני של הדין כלפי החרגות כאלה, והנטלים שהדין מעמיס על המבטח בטרם יוכל המבטח להשתחרר מחבותו בהסתמך על החרגה כאמור.
בעייתיות מיוחדת יש בהחרגות שחושפות את המבוטח לסיכון ולחסר ביטוחי שקשה להתמודד איתם. אם מדובר בפעילות הכרוכה מטבעה בסיכון רב מדי – יכול המבוטח להימנע ממנה, או לבטחה בדמים מרובים. כמובן שניתן וצריך להימנע מהפקרת נכסים בכלל, ומהפקרת נכסים מבוטחים, תוך החצנת עלותם, בפרט. לעתים ניתן לרכוש ביטוח משלים, או ביטוח חלופי אצל מבטח שאינו כולל את ההחרגה הנדונה בפוליסה שלו. אולם כיצד ניתן להתגונן מול החרגה בודדת, נטולת הקשר ומובן, כמו "הרעלה שלא ממזון"?! החרגה זו מופיעה כפרט זניח במכלול של תנאי הפוליסה, שלכאורה אינו מצדיק, בגללו בלבד, להחליף ביטוח. בנסיבות אלה, שרבובה לפוליסה מכשיל את המבוטח.
דיני הביטוח מחייבים, נוכח חוסר האיזון בין מבטח למבוטח, משטר של 'שמיים כחולים'; להבדיל ממשטר של 'גילוי נאות' גרידא. עניין זה מבוסס על תובנות אודות 'כשלי-שוק' ועל אינטרסים המוגנים על ידי דיני הביטוח, דיני הצרכנות ודיני החוזים האחידים. לפיכך אין מקום להסתפק בכך שהחריג הנדון גולה והובלט בפוליסה, והתובע היה בן-חורין להעדיף לרכוש ביטוח אצל מבטח חלופי, שבפוליסה שלו אין החרגה כזו.
הדברים מקבלים משנה-תוקף בשים לב לכך שהמבוטח נעשה מודע להחרגה רק לאחר כריתתו של חוזה הביטוח. הרי ההחרגה אינה מופיעה ב'הצעה לביטוח', אלא רק בפוליסה הנשלחת למבוטח לאחר זמן. ניסיון החיים מלמד שבשלב זה, שלאחר השלב הטרום-חוזי שבמסגרתו מברר המבוטח את האטרקטיביות של חוזה הביטוח המוצע לו, ושוקל חלופות – נוטה המבוטח לתייק את הפוליסה הנשלחת אליו, ולא לפתוח מחדש בבדיקות ובבירורים. אפילו הוחתם המבוטח מראש על התחייבות לעיין בפוליסה לכשתישלח אליו – יש בכך משום מכשול, בשים לב לטבע האדם. דיני הביטוח נועדו, בין השאר, להגן על המבוטח גם משכמותו.
נוכח האמור לעיל, עולה החשש כי מבטחים ישלבו בפוליסות שלהם, במכוון, החרגות כאלה; תוך הסתמכות על כך שבדרך כלל ההחרגה לא תבריח לקוחות, אך תהא עשויה לחסוך תגמולי ביטוח. קיים שיקול של מדיניות למנוע חשש זה, והוא עשוי להצדיק פסילתן של החרגות שאין להן צידוק ענייני בהקשרה של עסקת הביטוח.
בין אם מדובר ב"מלכודות" ביטוחיות יזומות, ובין אם מדובר ב"כיסי-אוויר" ביטוחיים אקראיים – לכאורה אין מקום להפקיר את המבוטח לתוצאותיהן של החרגות ביטוחיות שאין להן צידוק ביטוחי; ואשר לפיכך ניתן לראות בהן משום חוסר תום-לב בחוזה הביטוח."
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.
