ת"א 1970-04 אלופר ואח' נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'
בית משפט: השלום בבאר שבע
פסק הדין ניתן ביום: 09 פברואר 2010
על ידי כב' השופט: יעקב שפסר
עניינו של פסק הדין: האם חברת הביטוח שביטחה את המנוח בביטוח חיים במסגרת משכנתא אמורה לשלם לאחר מותו למוטבים סך של 401,139 ₪ (חוב המשכנתא) למרות שהמבוטח לא גילה לחברת הביטוח בעת ההתקשרות, כי הוא ממחלת כבד (הפטיטיס Bוהפטיטיס C), הפרעה בתפקודי הכבד וכן כי היה מכור בעברו לסמים?
רקע: המוטבים הגישו תביעה גם נגד חברת אליהו אשר באמצעותה נערך הביטוח הראשן אשר הוחלף מאוחר ביותר בביטוח שנערך באמצעות סוכנות "הכי ישיר" בחברת הכשרת הישוב ועל כן דחה בית המשפט את התביעה כנגד חברת אליהו.
בית המשפט חייב את חברת הביטוח לפצות את המוטבים רק במחצית מסכום הביטוח וזאת בשל העבודה שהמבוטח המנוח לא גילה לחברת הביטוח, כי היה חולה במחלת כבד במועד ההתקשרות. נקבע, כי חברת הביטוח לא הוכיחה כוונת מרמה מצד המבוטח אולם מצד שני נקבע, כי אם חברת הביטוח היתה יודעת את מצבו של המבוטח, היתה גובה פרמיה גבוהה יותר, ועל כן בדרך של אמדן הוחלט לנכות 50% מתגמולי הביטוח וזאת לאור העובדה שבמועד הפטירה טרם חלפו שלוש שנים ממועד תחילת הביטוח, תקופה שלאחריה מנועה חברת הביטוח מלטעון להפרת חובת הגילוי, למעט במקרה של כוונת מרמה (לפי הוראות סעיף 43 לחוק חוזה הביטוח).
נקבע, כי המבוטח סימן בהצעת הביטוח את הרובריקה המתייחסת להעדר מחלות (לרבות מחלות כבד, כמצוין שם), כאשר בפועל סבל ממחלת כבד. עם זאת נקבע, כי לא הוכחה כוונת מרמה מצד המבוטח כאשר מילא את הצהרת הבריאות בהצעת הביטוח הואיל וחברת הביטוח לא הביאה לעדות את הגורם שהמחתים מטעמה את המבוטח על הצהרת הבריאות. על כן נמצא, כי אפשר והמבוטח לא התייחס למחלת הכבד כאל "עניין מהותי" כהגדרתו בחוק חוזה הביטוח, סברה הנסמכת על עדות המומחה פרופ' רובינשטיין, ממנה עולה כי למרות קיום המחלה אין קיצור בתוחלת החיים, למעט במקרים שהמחלה מתפרצת ודיכויה אינו מצליח, מצב שלא הוכח כי התקיים אצל המבוטח.
אזכור וציטוט פסיקה:
ע"א 1064/03 אליהו נ' עז' המנוחה פיאמנטה
ע"א 355/80 נתן אסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ: "הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים" (ע"א 525/79 בעמ' 258). מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79, בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (REASONABLE CERTAINTY), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין".
פסק הדין באתר הרשות השופטת.
