ע"א 1316-09 פרג' אבידן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'
בית המשפט: המחוזי בתל אביב – יפו
פסק הדין ניתן ביום: 24 פברואר 2010
על ידי כב' השופטת: יהודית שבח
עניינו של פסק הדין: הערעור הוגש נגד חברת הביטוח והוא התמקד במשמעותו ובהשלכותיו של תנאי המיגון בפוליסה שחייב את המבוטח להגיע לבית העסק לאחר שקיבל לפחות שתי קריאות ממוקד השמירה כאשר המבוטח במקרה הנדון לא ענה לטלפונים שקיבל מהמוקד.
רקע: המבוטח הוא סוחר, בעל מחסן בטירה שנפרץ במהלך תקופת הביטוח ותכולתו נגנבה. סייר שנשלח ע"י המוקד, בעקבות הפעלת האזעקה, לא גילה סימני פריצה ועזב את המקום. המוקד לא הצליח להשיג את המבוטח באמצעות הטלפון. תביעתו של המבוטח נדחתה בבית משפט השלום בשל העובדה שלא עמד בתנאי המיגון לפי הפוליסה לפיה היה עליו או על מי מטעמו להגיע לבית העסק כאשר מתקבלות לפחות שתי קריאות משני איזורי גילוי שונים.
בית המשפט קיבל את הערעור וחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח למבוטח בשל אופן ניסוחה ומשמעותה של התניית המיגון לפי הפוליסה נשוא התביעה. בית המשפט מצא, כי התנאי לפיו על המבוטח להגיע לבית העסק, בהינתן שתי קריאות מוקד, אינו תנאי מוקדם לתחולת הפוליסה, אלא תנאי המהווה אמצעי להקלת סיכונו של המבטח. עוד נמצא, כי תנאי זה עונה על דרישות ההבלטה לפי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, והוא מובלע בין יתר דרישות המיגון, ללא ציון של סנקציה בשל הפרתו.
מתוך פסק הדין
"בימ"ש קמא אף אמור היה להתייחס לסבירותו של סעיף ההגעה לעסק, המחייב את המבוטח, ואף זאת רק במשתמע, להיות זמין לקריאת מוקד 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים, מחלה, שמחה ואבל."
"לא קיימת אמנם נוסחה קבועה, יציר הפסיקה, אשר תסייע בעריכת האבחנה המבדלת בין תנאי מוקדם לבין תנאי חוזי רגיל או תנאי להקלה בסיכון, לפי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ..., אך אין ספק שהסיווג צריך להיעשות, בין היתר, בשים לב לצורך להגן על הצרכן."
אזכור וציטוט פסיקה
ת.א 56483/05, בימ"ש שלום ת"א, אהובי שי מרכז נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ.
"כפי שנקבע בע"א (חיפה) 3488/06, אקרמן שאיבות בע"מ נ. אנקונה סוכנות לביטוח (1994) בע"מ:
"כאשר בוחנים מהותו של תנאי כלשהו בחוזה, אם הוא תנאי מוקדם- חיצוני- לתוקפו של החוזה, או שמא מדובר בתניה חוזית, עלינו לבחון את התנאי מתוך מודעות לתפקידו הצרכני של החוק והצורך להגן על הצרכן. הצבת תנאים מקדמיים לתחולת הכיסוי הביטוח מחייבת על כן בחינה מדוקדקת אם אכן מדובר בתנאי לתוקפו של חוזה הביטוח, ואם אין בו משום עקיפת התכלית הצרכנית של החוק""
"פוליסת הביטוח אינה מתפוגגת, והמבטח אינו מופטר כליל מחיוביו, רק משום שהמבוטח לא חש בטוב, לקח כדור שינה, נרדם ולא שמע את הטלפון מצלצל. תרופת המבטח, בהינתן מקרה שכזה, מצויה בד' אמות סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי אם המדובר ב"הקלה מהותית" ואם "אותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים18 ו- 19 בשינויים המחוייבים".
נטל השכנוע להוכחת התנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח מוטל על המבטח. הראל לא טענה ולא הוכיחה כי המערער פעל בכוונת מרמה , אלא קבלה רק על אדישותו. הראל גם לא הוכיחה כי מבטח סביר לא היה מתקשר בפוליסת הביטוח לו ידע על מנהגו לישון בלילות, לעיתים אף לקחת כדור שינה, אף לא הוכיחה שיעור פרמיה גבוה יותר."
פסק הדין באתר הרשות השופטת.
