משכיר המטוס אינו מחוייב בביטוח המטוס

רע"א 239/10

אהרון באום נגד כנפי פז תעופה ותיירות בע"מ

בית המשפט: העליון

ההחלטה ניתנה ביום: 14/3/2010

ע"י כבוד השופט: י' דנציגר

עניינה הביטוחי של ההחלטה: האם יש לקבל את בקשת הערעור של שוכר המטוס לדיון בפני בית המשפט העליון הטוען כי לחברה שהשכירה לו את המטוס היה כיסוי ביטוחי אותו לא חשפה וכי הוא יכול היה לרכוש לעצמו כיסוי ביטוחי, אולם המשכירה נמנעה ביודעין מלאפשר לו הגנה ביטוחית. השוכר טען, כי הוא חוייב בסכום של כרבע מיליון ש"ח בגין שימוש במטוס למשך חצי שעה כאשר עלותה של העסקה היתה 200 ש"ח בלבד.

רקע: מדובר בנזק שנגרם למטוס ברשלנותו של השוכר כאשר הביטוח למטוס היה ביטוח צד ג' בלבד ולא ביטוח מקיף ובשל כך חויב השוכר לפצות את המשכירה על ידי בית משפט השלום בשל הנזקים שנגרמו למטוס ברשלנותו ובית המשפט המחוזי לא קיבל את ערעורו בנושא הביטוח שכלל טענה לפיה קיים נוהג לעריכת ביטוח מקיף למטוס על ידי המשכיר.

בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור.

מתוך ההחלטה:

"טענתו של המבקש לפיה על המשיבה היתה מוטלת חובה ליידע אותו לגבי האפשרות לרכוש ביטוח למטוס דינה להידחות. בעניין זה, קבע בית משפט השלום כי המבקש ידע היטב לגבי סוג הביטוח בו הוא מבוטח ובאשר לתוכנו ובית המשפט המחוזי הדגיש כי לא הוכח קיומו של כל מצג על ידי המשיבה מכוחו ניתן ללמוד כי היא התחייבה להעניק לו ביטוח כזה. לא מצאתי מקום להתערב בממצאים עובדתיים אלו המבוססים בין היתר על קביעת מהימנות. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור (לא כל שכן בגלגול שלישי) להתערב בממצאים מסוג זה אלא במקרים חריגים (ראו למשל: ע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית חולים ביקור חולים(לא פורסם, 3.1.2010) בפסקה 29 לפסק דיני). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. בעניין זה אף יודגש, כי נקבע כי לא הוכח קיומו של נוהג מקובל לפיו מבוטחים מטוסים בביטוח מקיף הכולל גם את ביטוח המטוס במקרה של נזק הנגרם מרשלנות השוכר ולא הובאו ראיות על הנוהג בחברות תעופה אחרות.

לבסוף, יש לדחות את טענת המבקש לפיה היה מקום במקרה דנן להשלים את החסר בסעיף 8 להסכם מכוח סעיף 26 לחוק החוזים. במקרה דנן לשון סעיף 8 להסכם ברורה והיא קובעת באופן מפורש את חובתו של השוכר להחזיר את המטוס באותו מצב כפי שהתקבל, למעט בלאי טבעי:

"השוכר מתחייב להחזיר את המטוס למשכיר על כל חלקיו, מכשירו, כליו, ואביזריו באותו מצב כפי שנתקבל להוציא בלאי רגיל ומקובל כתוצאה משימוש סביר, למקום ובמועד שיוסכם עליהם בין הצדדים".

בנוסף, כולל ההסכם כאמור תנייה מפורשת לפיה המטוס מבוטח כנגד אחריות כלפי צד ג' (ראו: סעיפים 13-12 להסכם). במקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולפיכך יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו, ולחוזה יש להעניק את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו (ראו: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן(לא פורסם, 23.2.2010) בפסקה 24 לפסק דיני והאסמכתאות שם). ודוק: תנאי להשלמת חוזה על פי סעיף 26 לחוק החוזים הינו ששתיקת הצדדים בנושא מסוים אכן דורשת השלמה ולא מדובר בהסדר שלילי, ובכל מקרה נדמה כי ככלל, בית המשפט אינו רשאי להכניס בהסכם שינויים מהותיים באמצעות השלמה [ראו: גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי445-444 (2005)]. בענייננו, נושא הביטוח כלפי צד ג' הוסדר במפורש, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי מכלל ההן נשמע הלאו. מעבר לכך, מדובר בנושא מהותי שחזקה על הצדדים כי לו רצו לעגן אותו בהסכם היו עושים זאת ואין זה תפקידו של בית המשפט לעשות זאת עבורם, או עבור המבקש בענייננו. בנוסף, כאמור במקרה דנן לא הוכח קיומו של נוהג בין הצדדים או נוהג כללי המקובל בחוזים מסוג זה, כנדרש בסעיף 26 לחוק החוזים."

ההחלטה באתר בית המשפט העליון.

עודכן ביום 21/3/2010 שעה: 21.53