חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

השופט מנהיים: פוליסה אינה הסכם ביטוח

תחילה נכרת חוזה. לאחר שהחוזה נכרת, עורך המבטח מסמך הכולל פירוט של תוכן החוזה ומוסר אותו

 

 

ת"א 3088-07 הידקו גבעתי בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

 

בית משפט: השלום בראשון לציון

 

פסק הדין ניתן ביום: 22/4/2010

 

על ידי כב' השופט: שאול מנהיים

 

עניינו של פסק הדין: האם המבוטח זכאי לגבול האחריות הבלתי מוגבל לסיכוני פריצה כפי שנרשם ברשימת הפוליסה בחידוש או רק לגבול האחריות בשיעור כשלישי מהנזק לפי גבולות האחריות שהיו בפוליסה לפני החידוש? או שמא המבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח בכלל הואיל ולטענת המבטח, ניסה המבוטח להונות את המבטח לגבי גבול האחריות כאשר מסר, כי ביקש להגדיל את גבול האחריות לסיכון פריצה?

 

רקע: בחידוש הביטוח, גבול האחריות לנזקי פריצה בפוליסה לא הוגבל לסכום של 500,000 ₪  כפי שהיה בשנים הקודמות ועל כן עמד על מלוא סכום הביטוח. חברת הביטוח טענה, כי המבוטח ניסה לנצל לטובתו טעות סופר שנפלה בחידוש הפוליסה ועל כן תבעה את המבוטח בתביעה שכנגד.

 

בית המשפט קיבל את תביעתו של המבוטח וקבע, כי בחידוש הביטוח סוכם בין הצדדים לעניין תקרת הכיסוי מפני פריצה בחצר, כי יש לבטל את ההגבלה לנזק פריצה על סך 500,000 ₪ החל מתחילת חידוש הביטוח ולא להשאיר אותה כפי שהיתה בכל השנים הקודמות.

 

 

מתוך פסק הדין:

 

"החובה להעלות על הכתב במסגרת הפוליסה את תוכנו ותנאיו של חוזה הביטוח כפי שהוסכם בין הצדדים היא חובה חד צדדית המוטלת על המבטח. בדרך כלל, טענה כי תוכן הפוליסה אינו זהה לתנאי החוזה כפי שהוסכמו בין הצדדים באה מפי המבוטח. במקרה שלנו המבטח (הנתבעת) הוא הטוען שתוכן הפוליסה שונה, שוני ממשי ומהותי, מתוכן החוזה, למרות שהשליטה על תוכן הפוליסה לכשעצמה מצויה בלעדית בידי המבטח עצמו...

 

....התמונה הכוללת העולה מניתוח העדויות הן במישור ההתרשמות הישירה מהעדים הרלבנטיים עצמם והן במישור הטענות העובדתיות הקונקרטיות כפי שהובאו לעיל, מביאה למסקנה כי גרסת התובעת נמצאה עדיפה על זו של הנתבעת, ובודאי שאין לומר שהנתבעת הוכיחה את טענתה לפיה חוזה הביטוח כולל תקרת כיסוי לנזקי פריצה בחצר בסך 500,000 ₪ בלבד ולא כרשום בפוליסה. התובעת הצליחה להשיג לא רק "תיקו ראייתי" אלא ניצחון בתחום זה, וגרסתה נמצאה עדיפה פוזיטיבית, על בסיס מאזן ההסתברויות, מזו של הנתבעת."

 

".. האבחנה בין חוזה הביטוח לפוליסה ברורה. תחילה נכרת חוזה. לאחר שהחוזה נכרת, עורך המבטח מסמך הכולל פירוט של תוכן החוזה ומוסר אותו למבוטח. הפוליסה צריכה לשקף את תוכן החוזה. מניתוח מושגי זה עולה המסקנה הברורה, שגם התובעת (המבוטחת) אינה חולקת עליה, כי מקום שמסיבה כלשהי קיימת אי התאמה או סתירה בין תוכן הפוליסה לתוכן החוזה כפי שהוסכם, יגבר החוזה על הפוליסה"

 

על תחולתו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח על מסירת עובדות כוזבות לגבי תוכן חוזה הביטוח:

 

"...ההצדקה לקיומו של סעי 25 האמור. סעיף זה מטיל על מבוטח, הפועל בדרך שעולה כדי תרמית בתחומים הנזכרים בו, סנקציה חמורה וקיצונית של שלילה מוחלטת של זכאותו לתגמולי ביטוח.  

 

...זו סנקציה קיצונית שההצדקה לה נעוצה בפערי המידע הקיצוניים בין המבטח למבוטח בכל הנוגע למקרה הביטוח, לנסיבות הקונקרטיות בהן אירע, להיקף הרכוש שניזוק ולשאר הנסיבות האופפות את מקרה הביטוח ואת התביעה לתגמולי ביטוח. פער מידע זה הוא טוטאלי. בעוד למבוטח, אישית או באמצעות מי מטעמו, שליטה ברכוש המבוטח ובנסיבות של מקרה הביטוח ושל פרטי הנזק שנגרם בגינו, הרי המבטח חסר כל שליטה על הרכוש ועל הנסיבות, וכל (או לפחות עיקר) המידע שברשותו נמסר לו מפי המבוטח או הבאים מטעמו וממסמכים שבשליטתם. כדי להגיע למידע חיצוני כלשהו שמקורו אינו במבוטח ובנציגיו, על המבטח להשקיע משאבים ניכרים וגם אם ייעשה כן עדיין עיקר המידע, הנתונים והעובדות לא יוכלו להתברר ממקור שאינו תלוי במבוטח. פער מידע קיצוני זה עלול להיות בגדר פרצה הקוראת לניצול לרעה בהיקפים נרחבים בדמות מעשי תרמית המיועדים לקבל תגמולי ביטוח שכולם או מקצתם אינם מגיעים למבוטח אלמלא התרמית."

 

"כאשר התרמית המיוחסת למבוטח נוגעת לתוכנו של חוזה הביטוח, הרציונל האמור אינו חל משום שחוזה נכרת ותוכנו נקבע על ידי שני הצדדים (בין שקיים תיווך ביניהם ובין אם לאו). לגבי תוכן חוזה הביטוח לא קיים פער עצום במידע עד כי המבוטח לבדו שולט על כל המידע הרלבנטי, והמבטח נעדר כל יכולת עצמאית לקבל מידע כזה בזמן אמת. ממילא אין הצדקה להחיל על סיטואציה כזו את התוצאה הקיצונית שעליה מורה סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. בנסיבות כאלה, סנקציה השוללת מהמבוטח גם את המגיע לו בדין על פי חוזה הביטוח כפי שאכן הוסכם ונכרת רק משום שחלק מתביעתו מבוסס על גרסה שאינה אמת לגבי תוכן החוזה, היא סנקציה שאינה מידתית. היא פוגעת בזכויות המבוטח מעל לדרוש, ומפלה ללא הצדקה עניינית בין מבוטח בנסיבות שתוארו לעיל לבין תובע אחר, שאינו תובע מכח חוזה ביטוח, שחלק מתביעתו מבוסס על האמת וחלק אחר הוא כוזב ומיועד לנסות ולהגדיל את הסכום שהתובע יזכה בו. על כן ראוי לפרש את סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כך שלא יחול על תרמית שעניינה תוכן חוזה הביטוח."

 

 

עבור לתוכן העמוד