ת"א 59568-07 אפרים לביא נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'
בית משפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 2/5/2010
על ידי כבוד השופט: ירון בשן
עניינו הביטוחי של פסק הדין: האם יש להאמין לגרסתו של המבוטח העוסק לפרנסתו בחקירות פרטיות בעבור חברות ביטוח או שיש לקבל את טענתן של המבטחות המבקשות לדוחת את גרסתו העובדתית של המבוטח לגבי נסיבות אירוע התאונה?
רקע: המבטחות טענו, כי תביעת המבוטח נסמכת על גרסתו היחידה וכי הוא נמנע מלהעיד את בנותיו שהיו עדות לאירוע ועוד טענו, כי המבוטח התלונן במשטרה על האירוע רק לאחר 4 חודשים, לאחר מכן נחקר האירוע ע"י יחידת יה"ב של המשטרה ולא הגיש כראיה את תיק החקירה.
בית המשפט קיבל את גרסתו של המבוטח הנפגע להתרחשות האירוע.
מתוך פסק הדין:
"הנתבעות מציינות שהתובע איחר להתלונן במשטרה על האירוע וגם איחר לפנות לקבל טיפול רפואי. הוא סיפר שהיה בדרכו לחופשה זוגית עם אשתו ולא רצה לקלקל את האירוע. הוא היה אז איש צעיר ובריא וקיווה שהכאב יחלוף. רק כשהבין שנפגע פגיעה של ממש, לאחר 12 ימים, פנה לטיפול. התנהגות זו נראית לחלוטין סבירה. אנשים שאינם "מחפשים הזדמנות" לתבוע בגין תאונת דרכים, לא אצים לקבל טיפול רפואי בשל כל כאב, וגם לא ממהרים "לתעד" כל תלונה שלהם – ולעתים הם מבינים רק באיחור שנגרמה להם פגיעה משמעותית או שעליהם לדווח על כך.
התובע היה חוקר פרטי, שביצע חקירות עבור חברות ביטוח. התרשמתי שהוא אדם משכיל ונבון. אילו החליט לבדות אירוע שלא היה ולא נברא, אין לי ספק שהיו לו די ידע ואמצעים על מנת לעשות כן באופן מאוד משכנע. ביום 30.1.01 פנה התובע לטיפול רפואי וכאבי הגב נקשרו ברישום הרפואי לאירוע החלפת הצמיג כשבועיים קודם. אם מדובר באירוע בדוי, מדוע לא אמר בפשטות לרופא שהתקר התרחש לפני יומיים? אין ספק שתלונה סמוכה היתה מיטיבה לשרת את עניינו. ואם כבר ביום 30.1.01 שיקר לרופא כדי להכין את הקרקע לתביעה כוזבת, מדוע המתין עוד כמעט שלושה חודשים בטרם מסר את ההודעה במשטרה? דומני שפער הזמנים מלמד על כך שבתקופת הביניים טרם הפנים התובע את משמעות האירוע שקרה לו. יתכן שעדיין לא הבין שמדובר בנזק גוף משמעותי ולא באירוע מינורי חולף. יתכן שלא הבין עדיין כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פלת"ד, הרי בלשון עממית ספק אם אירוע כזה נחשב "תאונת דרכים". מכל מקום, התנהגות התובע בינואר 2001 נראית מתאימה להתנהגות הצפויה מאדם הגון, בנסיבות שתיאר.
לסיכומו של הדיון בשאלת החבות, שוכנעתי שגרסת התובע היא אמת והנתבעות חייבות לפצותו בגין נזקיו בתאונת הדרכים."
