ביום 4/8/2010 הלכה לעולמה מירלה בן זימרה, בת 82 היתה במותה. משה וינרב, לשעבר ראש תחום ביטוח חיים של התאחדות חברות ביטוח בישראל, מספר, כי בן זימרה היתה מאושיות תחילת ביטוח החיים בארץ.
מירלה בן זימרה, אשר שימשה כמנהלת ראשית של הסניף הישראלי של חברת הביטוח הקנדית Manufacturers Life, התחילה את דרכה כמשווקת ביטוח חיים, מדריכה ומכשירה של סוכני ביטוח חיים להם הנחילה את האמונה בחשיבות עבודתם שראתה בה שליחות והשרישה בהם הרגלי עבודה אשר ליוו אותם במהלך כל שנות עבודתם כסוכני ביטוח ומאוחר יותר, הם לימדו את הדורות הבאים את התורה והרגלי העבודה שלמדו ממנה.
סוכן הביטוח הבכיר והוותיק, אברהם רייף, מספר, כי בן זמרה היתה אישיות מיוחדת במינה ויחידה מסוגה בתחום ביטוח החיים בישראל. היא חיה ונשמה את ביטוח החיים במשך 24 שעות ביממה והעבירה את מסירותה ומחויבותה לביטוח החיים לדור של סוכני ביטוח אשר למדו ממנה את המהות, החשיבות והחיוניות של ביטוח החיים.
בן זמרה הקפידה על מינוח נכון של תהליך המכירה. היא נהגה לתקן את דברי הסוכן שהיה מספר לה, כי מכר ביטוח חיים. "יש לומר, כי המבוטח רכש אצלי ביטוח חיים", היתה אומרת ולא "מכרתי לו ביטוח חיים". אברהם רייף אומר שרק מי שעוסק בביטוח חיים במשך שנים יכול לראות ולהבין את ההבדל.
סוכני הביטוח כיבדו והעריצו את בן זימרה וחלקם אפילו יראו ממנה וכינו אותה בשם "גולדה מאיר של עולם הביטוח" ואפילו "אשת הברזל". שיטת העבודה אשר הנהיגה בקרב הסוכנים היתה שיטת B.M.S., Business Management System
הסוכנים היו חייבים לרשום הכל בארבעה צבעים: צבע אדום – מכירות, צבע ירוק – שירות, צבע כחול – בעבודה ובטיפול, עיפרון – לעשות דברים פרטיים של הסוכן כמו לקחת ילד המגן וכד'.
בן זמרה היתה מגיעה לביקור שבועי אצל סוכניה ובודקת את ה B.M.S., של כל אחד מהם. רואה מה אמר הלקוח, מדוע מכירה לא יצאה לפועל, היתה עוקבת אחר הנהלות הסוכן ומעירה הערות. היא טענה, כי שמונה פגישות ביום אחד אינן מספיקות..
בתה היחידה, מרגלית גוטסדינר (הנשואה לזמר ישראל גוטסדינר מצמד רעים), מספרת, כי באחד האירועים התלוצץ אחד הסוכנים ואמר שאם מלאך המוות יבוא למירלה, היא תגיד לו שלא מתאים לה התאריך לפי שיטת ה B.M.S, כי יש לה עוד כמה פגישות ועוד כמה דברים לסדר.
מירלה בן זמרה הנחילה בקרב סוכני הביטוח שעבדו אתה, אותם הדריכה באופן פרטני, הרגלי עבודה יסודית, המלווים אותם לכל החיים. עקרון ראשון היה לנצל כל דקה ולא להשאיר זמן פנוי. סוכן עצמאי שאין לו בעל בית, צריך לקבוע לעצמו שעה מסוימת שבה יתחיל את עבודתו.
סוכני הביטוח מתארים את מירלה כמורה שהחדירה בהם את החשיבות ואת השליחות שבעבודתם כסוכני ביטוח החיים.
היא החדירה בסוכנים את חדוות העשייה והסיפוק המקצועי הנובע ממתן שירות טוב לבן אדם, שהוא הלקוח.
כאשר סוכן צעיר אמר לה, כי חברת הביטוח הרוויחה סכום של 50 אלף לירות (סכום גבוה מאוד באותם הימים) הואיל ומועמד לביטוח נפטר לפני שעשה בדיקה רפואית ונתקבל לביטוח, היא אמרה לו: "אנחנו הפסדנו ואתה לא עשית שירות טוב כסוכן, כי היה עליך לזרז את הבדיקה הרפואית והיינו משלמים, כי לשם כך אנחנו קיימים".
סוכני הביטוח מגדירים את בן זמרה, כסופר וויזר עליון שבנוסף לביקורים השבועיים במשרדי הסוכנים, היתה מארגנת טיולי גיבוש ברחבי הארץ, דבר שהיה חדשני באותם הימים.
שמעון בן יעקב, שהיה תלמידה ולאחר מכן הפך למתחרה, יודע לספר על מדריכה יוצאת מהכלל שהחזיקה את הסוכנים ביד קצרה ולמעשה היתה הראשונה בארץ שהדריכה סוכני ביטוח בצורה מקצועית, לפי ספר הדרכה שהגיע מחו"ל, כפי שחברת האם הקנדית דרשה לעשות.
לפי בן יעקב, הנהיגה בן-זמרה חידוש בביטוח חיים בכך ששיווקה פוליסות שלא יו צמודות למדד אלא נעשתה להן התאמה לשער הדולר, שהיה יציב בתקופה שבה היו פיחותים. בן זמרה אפשרה לשווק פוליסה חדשה למבוטח שרכש ביטוח חיים המתאימה את הסכום המקורי לדולר מבלי שהמבוטח היה חייב לעבור בדיקה רפואית.
בן יעקב מספר שבעיקר למד ממנה כחניך, מה לא לעשות כמנהל של חברת ביטוח.
המומחה לביטוח סיעודי, אבי רייטן, מספר, כי טובי סוכני ביטוח החיים הפועלים כיום, יצאו מבית מדרשה.
אורן אל-און MBA .CLU, אחראי לרמת החיים של מבוטחי הפניקס וסוכניה מספר על מורתו לחיים של ביטוח חיים: "אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים, הייתה ההזדמנות להכיר את מירלה. הזדמנות זו הייתה אף גדולה יותר, לאור העובדה שהיכרותי אותה, הייתה ממש בתחילת דרכי בענף הביטוח.
מה שגרם לי לקבל כבר בראשית דרכי, ערכים מהמעלה הראשונה, בכל מה שנוגע לביטוח חיים על כל מרכיביו.
נאמנות ללקוח, נאמנות לחברת הביטוח, היוו את אבן היסוד לעבודתה המסורה. היכולת שלה לשמר לקוח לתקופה של עשרות שנים, הייתה מופלאה מצד אחד, אך מאוד מובנת מצד שני, מירלה הייתה "סוכן ביטוח" כפי שכל אחד מאתנו היה מעוניין שסוכן הביטוח שלו יהיה.
ידע מקצועי רחב, יכולת הסברה מעולה, יחסי אנוש מצוינים , ומעל לכל, אהבה אין סופית לעשייה שלה-רכישת ביטוח חיים ללקוחותיה.
מירלה חינכה דורות רבים של סוכנים לאהבת העשייה, לאמונה שביטוח חיים זו שליחות, ומעל לכל, שענייניו של הלקוח, הם הדבר החשוב ביותר, לנו, סוכני הביטוח, לנו עובדי חברת הביטוח."
תקופת פעילותה של בן זמרה, היתה תקופת הזוהר של סוכני ביטוח החיים. בתה, מרגלית גוטסדינר, מספרת, כי בן זמרה, הגיעה לביטוח כשענתה למודעה שהציעה עבודה במכירות לגבר. "מה כבר יכול להיות" היא אמרה. מי שקיבל אותה לעבודה היה מנהל Manufacturers Life בישראל, באותה תקופה, מארק שטרנברג. מאוחר יותר, הפכה בן זמרה למנהלת החברה שהעסיקה 40 סוכנים אותה ניהלה עד שנות השבעים. לראות אישה בתפקיד בכיר בעולם הביטוח באותם הימים לא היה חזון נפרץ.
לאחר פרישתה מהחברה, המשיכה בן זמרה לעבוד כשנתיים מהבית ודאגה לביטוחים של לקוחותיה אשר רבים מהם הפכו לחברי נפש. מירים ריימונד, שימשה כמזכירתה וסייעה לה בעבודתה לאחר הפרישה.
בן זמרה, ילידת בולוניה שבאיטליה, עלתה לארץ בשנת 50 ומאז שימשה כעוגן מבטחים לעולי איטליה שהגיעו ארצה ושמשה להם מעין משרד קליטה. דאגה למצוא להם בתחילת דרכם בארץ מקום עבודה, בגד ללבוש, אוכל ולינה ומאוחר יותר, אירחה אותם בביתה בחגים.
בדברי ההספד למירלה, אמר, בין היתר, רפי פרל-טרבס, את הדברים הבאים:
"הבית של מירלה, בימות חג וגם בימי חול, היה נמל מבטחים לכל כך הרבה אנשים. עולים חדשים, תיירים, לא יהודים, כל מיני נשמות בודדות שחיפשו מקום ועוגן, חלק קצת מוזרים, לא קונבנציונליים..."
"מירלה האדם, "גדולה מהחיים": היה לה אופי חזק, ואמירה. התכונה הבולטת היתה הכנות והיושרה: Tutta di un pezzo, שפירושו "מיקשה אחת", אינטגריטי. היא הביעה את דעותיה בכנות ובאומץ, גם אם זה דרש עימות או אי נעימות. אפשר היה לצחוק איתה ולהנות, אבל כשהיה לה רע היא לא הסתירה, ה"פולניות" היתה רחוקה ממנה. וידעה לשתף ולחלוק גם את הקשיים. הקב"ה העניק לה מתנות וכשרונות, וגם, כמובן, ניסיונות והתמודדויות. ובכולם היא היתה היא-עצמה, גלויה ואמיתית. לכן יכלה גם לחוש בכאב של אחרים ולהזדהות, ולתת עצה חכמה ולשאול שאלות טובות."
רפי פרל טרבס, ידע גם לספר, כי הוא זוכר את מירלה מתנדבת כנהג במלחמות ישראל וכי ראה אותה יושבת בבית הכנסת, מאחורי המחיצה, בשיעור הגמרא של פרופ' קירשנבאום ובכך הקדימה את זמנה.
