ת"א 18228-08 פרנקו נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 9/8/2010
ע"י כבוד השופטת: תמר בר-אשר צבן
עניינו של פסק הדין: האם ביטוח הרכוש שערך סוכן הביטוח באמצעות חברת הביטוח למבנה המשרד המשמש את סוכנות הביטוח שלו בפוליסה לביטוח דירת מגורים לבעלי משכנתאות מכסה נזק שנגרם למבנה כתוצאה מהצתה מכוונת?
רקע: חברת הביטוח טענה, כי הפוליסה לא תאמה את הנכס המבוטח הואיל והמבוטח ציין בטופס ההצעה, כי מדובר בדירת מגורים. המבוטח טען בין היתר שאין הבדל מהותי בסיכון בין ביטוח מבנה דירה וביטוח מבנה של משרד, עוד טען, כי השמאי אישר את הנזק וגם טען, כי לכל היותר מדובר בהחמרה של הסיכון הביטוחי.
בית המשפט דחה את התביעה לאחר שמצא, כי השריפה פרצה במשרד, שאינו משמש למגורים, ואשר מופרד לחלוטין מהדירה הסמוכה למשרד. בית המשפט הסתמך על הגדרת הדירה לפי הפוליסה המוציא הכלל הדירה את חלקי הדירה המשמשים לעסק בלבד ועמד על ההבחנה בין מטרות השימוש השונות של המבנים המבוטחים ועמד על ההבדל שבין החמרה בסיכון לבין סיכון שאינו מבוטח.
מתוך פסק הדין:
" הפוליסה שנרכשה על-ידי התובע היא פוליסת "בית בטוח" לבעלי משכנתאות, שתנאיה הן כאמור, אלו המופיעים בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ"ו-1986. הגדרת "דירה" בפוליסה מחריגה באופן מפורש את חלקי הדירה "המשמשים לעסק בלבד", כך שלגביהם הפוליסה אינה חלה. כך שאין עוד צורך בהחרגה נוספת, כטענת התובע, שבה יאמר שלשימוש בדירת מגורים למטרת משרד, אין כיסוי ביטוחי.
....
רוב מרכיביו של כל בניין זהים, בין אם מדובר בבית מגורים, משרד, בית ספר, בית חולים, בית מלון, בית חרושת או כל בניין אחר, יהיה ייעודו אשר יהיה. בכולם יש קירות, תקרה ורצפה, חלונות ודלתות, צנרת, חשמל, מתקנים מקובעים למבנה וכאלו שאינם מקובעים. למרות זאת, ישנה הבחנה וישנו שוני בין פוליסות הביטוח המבטחות כל אחד ממבנים אלו, וממילא שגם יש הבדל בין הכיסויים הביטוחיים השונים הניתנים לכל אחד מהם. הבדלים אלו נגזרים מהייעוד שלשמו משמש כל אחד מהמבנים והטעמים לכך ברורים. לכן, גם אין בעובדה שמבנה כלשהו שינה את ייעודו, כדי לבסס טענה שאין משמעות לייעודו של המבנה. כך אם למשל, שונה יעוד של מבנה מבית חולים לבית מלון, וכך אם שונה ייעודה של דירת מגורים למשרד."
"התובע, בהיותו סוכן ביטוח, יודע היטב ומכיר היטב את תפקידו של השמאי, שהוא הערכת הנזקים. כך גם יודע התובע שמי שמחליט בשאלה אם יש כיסוי ביטוחי הוא חברת הביטוח, באמצעות מחלקת התביעות ומסלקי התביעות."
לעניין הטענה להחמרה בסיכון
"טענה מעין זו נדונה על-ידי לאחרונה בנסיבות שונות בתא"מ 13842/08 שירות 2000 בטיחות בתעבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (28.6.2010). באותו מקרה נדחתה טענת התובע כי העובדה שמי שנהג ברכב בעת התאונה לא היה מורשה לנהוג על-פי הפוליסה, מהווה החמרת סיכון, ואין בה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי לנזקי הרכוש לרכב בהתאם לפוליסה שרכש. הטעם לדחייתה של הטענה היה שלא דובר בהחמרת סיכון, אלא בסיכון שכלל לא היה מכוסה על-ידי פוליסת הביטוח שנרכשה. עיקרי הטעמים שהובאו שם לדחייתה של הטענה האמורה, יפים גם לענייננו,"
