ראש מטה הבטיחות מה הוא אומר?
ניהול בטיחות ברמת היישוב
ד"ר פביאן סיקרון, PhD, ביה"ס לבריאות הציבור, תכנון וביצוע מחקרים חברתיים אוניברסיטת חיפה
מוגש לקרן מחקרים שליד איגוד חברות הביטוח בישראל אוגוסט 2010
המחקר בתמצית
בשנת 2006 אימצה ממשלת ישראל את דוח הוועדה הציבורית להכנת תכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים ("דוח שיינין") והכנסת חוקקה את חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), התשס"ו- 2006. כחלק מהמדיניות, אחד מתפקידיה של הרשות הלאומית הוא לתגבר, לממן ולפקח על פעולות בתחום הבטיחות בדרכים ברשויות מקומיות.
תחום הבטיחות בדרכים מנוהל על-ידי מטות בטיחות. עובדי המטות הינם אנשי השטח שבאמצעותם יכולה הרשות הלאומית לממש את יעדיה. כמעט לכל יישוב יש מטה שבראשו עומד מנהל מטה הבטיחות. המטה לבטיחות בדרכים הוא הגוף הביצועי של הרשות המקומית ושל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בכל הנוגע לקידום הבטיחות בדרכים בתחום הרשות המקומית (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. יעדי המטה הם צמצום תאונות-הדרכים ומספר הנפגעים בהן בתחום הרשות המקומית על-ידי ייזום, המרצה וביצוע פעולות חינוך והדרכה בקרב כל מגזרי המשתמשים בדרך – הולכי-רגל ונוהגים ברכב מכל הסוגים – בכל קשת הגילאים.
תפקידי המטה רבים ומתפרסים על-פני תחומים שונים כגון חינוך, הסברה, ושיפור תשתית. בנוסף למינוי מנהלי המטות, מונו מנהלים אזוריים שכל אחד מהם אחראי על מספר יישובים ותפקידם לתווך בין הרשות הראשית לבין מנהלי המטות בכל יישוב.
במחקר זה רואיינו 30 אנשי בטיחות, רובם מכהנים כיום בתפקיד מנהלי מטות בטיחות ומיעוטם כיהנו בתפקיד בעבר הלא רחוק, רובם מספר רב של שנים. שיטת המחקר איכותנית, לא נקבעו השערות מוגדרות מראש אלא תוכן הראיונות עובד עד שעלו מתוכו הנושאים והתפיסות אותם בחרו המרואיינים להציג. המחקר התבסס על ההנחה שאדם הנושא בתפקיד כל כך מרכזי בתחום צמצום תאונות הדרכים, צובר תובנות. ההנחה השנייה היא שיש לתובנות הללו רבדים עמוקים הרבה יותר מכפי שיכול להשתקף בדוחות הפעילות השנתיות. יש להדגיש שאין מדובר בסקירה מקיפה של תפקידי המטה, אלא בהצגת הפעולות והקשיים כפי שעלו בראיונות ובהתאם לתפיסתם של המרואיינים. ייתכנו נושאים שהם מרכזיים בשגרה של מנהל המטה והם לא עלו, וייתכנו נושאים שיש להם משמעות אחת על-פי הספר אך הם קיבלו משמעות אחרת מפי העוסקים בעבודה בפועל.
מטרת המחקר הינה לאפשר לראשי מטות הבטיחות להשמיע את קולם ולשתף את העוסקים בבטיחות בדרכים בתובנות שלהם ובניסיונם הרב. תובנות אלו, כשהן מוצגות בצורה מובנת, יאפשרו לזהות בעיות המשותפות לרשויות השונות, ולכוון מאמצי התערבות בהתאם.
