ת"א 588-07-07 רבקין נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'
בית המשפט: השלום בעפולה
פסק הדין ניתן ביום: 3/9/2010
על ידי כב' השופטת: שאדן נאשף-אבו אחמד
עניינו של פסק הדין: האם האירוע שבעקבותיו נגרם נזק גוף למטפלת בקשיש כאשר סייעה לו לרדת מרכב ההסעה וכתוצאה מכך, נתפס גבה התחתון, נחשב לתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד?
רקע: המטפלת עמדה מחוץ לרכב וסייעה לקשיש לרדת. בעת שהוא ירד מהרכב נפל הוא עם פלג גופו העליון בכיוונה של המטפלת, אשר הושיטה ידיה ותפסה אותו על מנת למנוע נפילתו וכך נפגעה.
בית המשפט קבע, כי האירוע הנדון אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. על כן נדחתה התביעה כנגד קרנית ונתקבלה התביעה כנגד המעבידה של המטפלת ומבטחה לפי דיני הנזיקין.
מתוך פסק הדין:
"כדי שהתרחשות תבוא בתחומי ההגדרה של "תאונת דרכים" נקבע בפסיקה, כי עליה לקיים שישה רכיבים מצטברים: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) רכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (פרשת עוזר שלעיל). ששת מרכיבי ההגדרה הנ"ל הינם מרכיבים מצטברים, ובהיעדר אחד מהם, לא תהיה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. "
"כאשר בוחנים את נסיבות האירוע בפנינו לא ניתן להגדירם כמתיישבים עם הגדרת "שימוש ברכב מנועי", לפרטיה. התובעת לא נפגעה מהרכב עצמו, מנוע הרכב היה דומם, היא ירדה מהרכב וסיימה את הנסיעה עצמה. התאונה נגרמה בעת שסייעה להוריד את הקשיש מן הרכב, כאשר היא נמצאת מחוץ לרכב ועמדה בפוזיציה שבה רגל אחת מונחת על השרפרף ורגל שנייה על הרצפה. הפגיעה של התובעת נגרמה כתוצאה מאיבוד שיווי משקלו של הקשיש אל עבר התובעת, אשר ניסתה למנוע את נפילתו ארצה. כתוצאה מכל אלה, נגרמו לה כאבי גב."
ציטוט ואזכור פסיקה
רע"א 5099/08חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ - "ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (לא פורסם, 29.10.2007) (להלן: עניין ינטל), ציינו כי "ההבחנה בין 'שימוש עיקרי' ל 'שימוש לוואי' שנועדה להרחיב את הגדרת 'השימוש ברכב' שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של 'דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה' " (פסקה 7 לפסק הדין). עמדה זו, הרואה ברשימת השימושים שבהגדרת המשנה רשימה סגורה, עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו. החוק מנוסח בצורה קזואיסטית אשר אינה מקימה על-פי לשונה אפשרות להכיר באירועים שאינם נופלים למקרים המוזכרים בה במפורש כ-"שימוש ברכב מנועי". בחינה של ההיסטוריה החקיקתית מעלה אף היא כי כוונת המחוקק הייתה ליצור רשימה סגורה של דרכי שימוש (ראו גם אמרת האגב של הנשיא א' ברק בשאלה זו בפסקה 6 לפסק הדין בעניין דראושה הנ"ל). תפיסת דרכי השימוש בהגדרת המשנה כרשימה סגורה מאיינת את האפשרות לקבוע כי שימושים נוספים, שאינם מוזכרים ברשימה (לאחר מיצוי "הפוטנציאל הפרשני" הגלום בה, כלשונו של הנשיא ברק), יבואו בגדר "תאונת דרכים" לפי מבחן כוללני כזה או אחר". רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח, (פורסם במאגרים, ניתן ביום 08.11.2007).
"לאחרונה, דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, ברע"א 66/10 אשר יעקב לוי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, ניתן ביום 14.01.2010)- (להלן: "עניין אשר")....
נסיבות התאונה שנטענו בעניין אשר היו, כי ביום האירוע הרים התובע- שעבד כאלונקאי בבית חולים פוריה- אלונקה עליה שכב חולה, לצורך הכנסתה לרכב והסעתו מהמקום. תוך כדי הכנסת האלונקה והחולה לרכב, קם לפתע החולה ממצב של שכיבה למצב ישיבה. בשלב זה היה חלקה הקדמי של האלונקה כבר בתוך הרכב, ואילו שני הגלגלים האחוריים היו באוויר. כדי למנוע את נפילת החולה מהאלונקה, הושיט התובע את ידו השמאלית ונותר מחזיק באלונקה בידו הימנית. כתוצאה מן המשקל הכבד, חש התובע כאבים בצוואר ובכתף ימין וביקש לתבוע את הנתבעת בגין נזקיו.
בית משפט השלום (כבוד השופט טאהא ערפאת) קבע, כי התובע נפגע עקב שימוש ברכב המנועי למטרות תחבורה, וכי בנסיבות העניין, מדובר בתאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק הפיצויים. הנתבעת הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשת רשות ערעור. ביהמ"ש המחוזי (כבוד השופט זיאד הווארי) דן בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, קיבל את הערעור, וקבע (בר"ע 198/09, מיום 3.12.2009), כי אין מדובר בתאונת דרכים, משום שמרכיב ה"שימוש" ברכב מנועי, הנדרש על פי חוק הפיצויים, אינו מתקיים."
"למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט וקבע, כי בנסיבות המקרה, לא מתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש. הפגיעה בתובע, כך נקבע, אינה קשורה כלל לסיכון שהשימוש ברכב (כניסת החולה אליו) יצר. הפגיעה בתובע יכול והייתה מתרחשת באותו אופן אם החולה היה קם מהאלונקה ממצב שכיבה למצב של ישיבה גם במהלך הובלתו מן המחלקה לרכב. לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים".
