ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ והמגן חברה לביטוח בע"מ נגד חנניה גוזלן
וערעור שכנגד
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 12/9/2010
על ידי כב' השופט: י' עמית
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של המעביד וחברת הביטוח שביטחה אותו בעניין שיעור הנכות שנקבע לעובד שאיבד את הראיה בעין אחת בתאונת עבודה ובעניין ניכוי בגין רשלנות תורמת של העובד מסכום הפיצויים?
רקע: העובד נפגע בעינו מאבץ רותח בטמפרטורה של כ - 420 מעלות צלזיוס שניתז מבריכת גילוון (אשר העובד ניגש אליה ללא משקפי מגן) ואיבד את הראייה בעין ימין, ובנוסף, נגרמו לו צלקת ופזילה בעין זו. כעבור כארבעה חודשים ממועד הפגיעה חזר העובד לעבודה, ואף קודם בדרגה ומונה למנהל הייצור במפעל. לאחר מכן ארעה לו תאונת עבודה נוספת, בה נפגעה עינו הבריאה מחדירת גוף זר וכעבור תקופה של כשלושה חודשים הוא פוטר מעבודתו. המעביד טען, כי הפיטורין נעשו על רקע סכסוך שנתגלע בין העובד לבין המנכ"ל והעובד טען, כי הוא פוטר בשל חשש שייפגע בתאונות נוספות או יתפוס בעתיד את מקומו של המנכ"ל
בית המשפט העליון קיבל את הערעור של המעביד ושל חברת הביטוח שביטוחה אותו וקבע, כי יש לנכות מסכום הפיצויים 20% בשל רשלנותו התורמת של העובד והפחית את שיעור הנכות בשל התאונה הראשונה מ 50% לכדי 30%. הערעור שכנגד נדחה.
מתוך פסק הדין:
"במקרה דנן, אני סבור כי יש לייחס למערער אשם תורם, בהתחשב בכך שהוא היה מנהל העבודה במפעל ועליו הוטלה האחריות לתדרך את העובדים במפעל ולדאוג לאכיפת הוראות הבטיחות. במצב דברים זה מתעוררת השאלה "מי ישמור על השומרים", ויש לקחת בחשבון כי המשיב היה בגדר השומר שתפקידו לאכוף ולהטמיע את הוראות הבטיחות ולשמש דוגמה אישית לעובדים האחרים במפעל. בסופו של יום, אין צורך בהכשרה מיוחדת כדי להבין כי עבודה ליד בריכה עם אבץ רותח מצריכה שימוש במסכת מגן ומשקפי מגן. המשיב עצמו אישר בעדותו כי כאשר היה רואה עובד שעובד עם אבן משחזת או עם ברנר בלי משקפי מגן, היה מורה לו להפסיק לעבוד ומבקש ממנו להרכיב משקפי מגן. המשיב עצמו יכול היה ומוסמך היה להורות לאחסן מספר משקפי מגן באופן קבוע בתחנת העבודה של בריכת האבץ, לשימושם של עובדים שנזעקו לסייע לעובדים הקבועים ליד הבריכה כדי להציל את המוצר העובר את הליך הגילוון. ככל שהתפתחה במפעל נורמה לפיה לעיתים קרובות מיהרו עובדים במפעל לעזרתם של העובדים הקבועים ליד הבריכה מבלי להצטייד במשקפי מגן - וכדברי המשיב "כשצריכים עובד לסייע אין זמן לחפש משקפיים" - הרי שגם למשיב אחריות להתפתחותה של אותה נורמה ואף הוא נושא באשם מוסרי (למבחן האשם המוסרי בחלוקת האחריות ראו ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 21 (2003) והאסמכתאות שם; ע"א 44/08 שירותי בריאות כללית נ' אריה קסלר(לא פורסם, 19.5.2009) פסקה 23 והאסמכתאות שם)."
"הערכת הנכות התפקודית, וליתר דיוק, הערכת אובדן כושר ההשתכרות עקב אובדן עין אחת, אינה מן הדברים הקלים (להבחנה בין נכות תפקודית לבין אובדן כושר השתכרות, ראו ע"א 3049/93 ג'רוסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)).
ככלל, אדם בעל עין אחת יכול לתפקד בחי היום-יום כאחד האדם ויכול לעבוד כמעט בכל מקצוע, הן בעבודה משרדית והן בעבודת כפיים ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הדרושים. המשיב אישר כי הוא ממשיך לנהוג ברכבו הפרטי וכאמור, המשיך לעבוד במפעל כשנתיים לאחר התאונה הראשונה ואף קודם בשכרו ובתפקידו."
"ברוח הפסיקה דלעיל, אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה (כפי שאכן אירע במקרה דנן בתאונה השנייה אם כי פגיעה זו לא גרמה, חלילה, לאובדן הראיה בעין השניה). חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו. "
פסק הדין באתר הרשות השופטת.
