עפ"ג 7834-09 מדינת ישראל נ' זכאי
ע"פ 7870/09 זכאי נ' מדינת ישראל
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 18/10/2010
על ידי כב' השופטת: יהודית שבח ובהסכמת השופט ג'ורג' קרא
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורה של מדינת ישראל על קולת העונש שנגזר, לפי טענתה, על שמאי ביטוח רכב אשר הורשע עם בעל המוסך ושמאי נוסף בהונאה של חברות ביטוח תוך מתן 20 חוות דעת כוזבות במשך תקופה שנמשכה כשלוש שנים?
רקע: מדובר בערעור המדינה על העונש שנגזר על השמאי: 6 חודשי מאסר בפועל, שניתן לרצותם בעבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 7,500 ₪. וזאת לאחר שהורשע, כאמור, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר בנסיבות מחמירות, וקשירת קשר לביצוע פשע.
בית המשפט קיבל את הערעור של המדינה על קולת העונש ברב דעות (השופטת יהודית שבח ובהסכמת השופט ג'ורג' קרא) וגזר על השמאי תקופת מאסר של שנה אחת בפועל והגדלת הקנס לכדי 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. רכיב המאסר על תנאי נשאר כפי שקבע בית-משפט קמא.
דעת המיעוט של כב' הנשיאה דבורה ברלינר: להותיר בעינה את החלטתו של בית-משפט קמא לעניין תקופת המאסר ודרך ריצוייה. במקביל להעמיד את הקנס על 100,000 ₪ או 18 חודשי מאסר תמורתו.
מתוך פסק הדין:
"המשיב הינו שמאי רכב ושמאי מקרקעין, והגם שאיננו עובד ציבור, הרי מעמדו, בכל הנוגע לסוגיית אמון הציבור, הינו דומה לזה של עובד ציבור.
השמאי חב, לאור אופי מקצועו, חובות של יושר והגינות כלפי הכלל, שכן הרשויות, כולל מערכת בתי המשפט, נוטות לייחס אמון לחוות-דעת המוגשות על-ידי שמאים, ואלו מתמנים לעיתים קרובות כמומחים מטעם בית-משפט. גם חברות הביטוח מייחסות משקל ממשי לאמור בחוות-דעת של שמאי מוסמך, מתוך הנחה בסיסית כי לשמאי אין כל עניין ממשי בתביעה לגביה נתן את חוות הדעת, בדומה לרופא המנפיק תעודת מחלה, כי הוא נטול אינטרסים וכי שכרו מתבטא רק בתעריף מקובל, ללא קשר לתוכן חוות הדעת או לאמור בה. לא בכדי שילמו חברות הביטוח תגמולי-ביטוח בגין מרבית תביעות הכזב שהוגשו להן, שהרי אלו, כאמור, נתמכו בחוות-דעת שמאי, אשר לא העלתה כל סימני-חשד.
משכך, אין להתייחס למשיב כאל נאשם רגיל הכושל בעבירות מירמה, אלא כאל נאשם המפר גם את חובת האמון המוטלת עליו בגין מקצועו המיוחד, שהרי המירמה התאפשרה רק מחמת ניצול מעמד מיוחד זה."
"גם אם לא חלק המשיב עם אילן בכור את הרווח הכספי שהתקבל כתוצאה ממעשי המירמה, אין ספק שמעשיו היו בעלי היבט כלכלי. המשיב ביקש לעשות רווחים על גבן של חברות הביטוח ולא היסס לספק לבכור את הכלים המקצועיים לביצוע המירמות. על מעשיו חזר המשיב פעם אחר פעם, כאשר בכל פעם עומד לנגד עיניו השכר שיקבל עבור הנפקת חוות הדעת הרלבנטית. "
"מהכרעת הדין הארוכה והמנומקת עולה פרשיית-מירמה רחבת-היקף, אשר השתרעה על-פני תקופה של כשלוש שנים, ואשר נעשתה בשיתוף פעולה בין בעל מוסך, סוכן ביטוח, שמאים, ביניהם המשיב, וכן בעלי-רכב אשר "נידבו" את שמם וכלי-רכבם לצורך הגשת תביעות כוזבות לתגמולי-ביטוח.
למשיב היה חלק נכבד ומרכזי בפרשייה, בלעדיו אין, הגם שלא היה היוזם שלה. נתון זה עולה באופן חד-משמעי ונחרץ מקביעות בית-משפט קמא, אשר ראה את חלקו של המשיב בקשר כמכריע, באומרו, כי המשיב "מעורב בתוכנית הקשר וכשותף לעבירות שביצע הנאשם 1, חלות הנסיבות לחומרה שמניתי לגבי נאשם 1, על כל רכיביהם, גם על מעשיו של נאשם 2, מבחינת מספר העבירות, חומרת המירמה, מספר הקורבנות, השיטתיות והתחכום שאפיינו את המעשים והוליכו שולל את חברות הביטוח". עוד קבע בית-משפט קמא, כי המשיב שימש "נדבך חיוני וחשוב בפרשת ההונאה שהגה ויזם נאשם 1".
"אין מדובר בכשל חד-פעמי, או אפילו במקרים בודדים, אלא בעשרים מקרים (!) שונים ונפרדים שהתרחשו במשך תקופה של כשלוש שנים, במהלכן היה המשיב שותף מלא לפעילות המירמה שננקטה על-ידי בכור, לשיטתיות, לתחכום ולתעוזה.
המשיב לא חדל מפעילותו משום שהתחרט על הדרך הרעה בה הלך, אלא רק משום שנתפס בכף."
"לחומרה העולה מהמספר הרב של האישומים בהם הורשע המשיב, חוברת גם הפגיעה הקשה באמון הציבור בתפקודם של בעלי מומחיות מיוחדת, כגון: עורכי-דין, רופאים, שמאים וכו', וזו מטה את הכף לכיוון החמרה בעונש.
