ת"א 2022-05-08 שלופה נ' שלופה ואח'
בית המשפט: השלום בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 20/10/2010
על ידי כב' השופטת: כרמלה רוטפלד-האפט
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של עובד מיומן שנפגע כאשר עבד כשכיר אצל אביו בשל נפילה לתוך תעלה בעת ביצוע עבודות ריתוך של צנרת?
רקע: העובד שנפגע הגיש תביעה כנגד המעביד שהוא אביו וכנגד חברת הביטוח שביטחה את המעביד בביטוח חבות מעבידים. האב הנתבע, הודה בכל האמור בכתב התביעה, לרבות נסיבות התאונה, הקשר הסיבתי בינה ובין הפגיעה, רשלנותו כמעביד ואחריותו לתאונה וכך גם בנזקיו של העובד (שהוא בנו) ושיעוריהם.
חברת הביטוח טענה להיעדר כיסוי ביטוחי, בשל העובדה שהמבוטח לא מסר הודעה מיידית בכתב על התאונה והתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, עוד נטען, כי התאונה כלל לא התרחשה, וכי לחילופין האחריות לתאונה מוטלת על בעלי השטח בו בוצעה העבודה ולחילופי חילופין, האחריות מונחת על כתפיו של העובד עצמו, אשר לא רק שלחובתו אשם תורם בשיעור 100%, אלא שלהלכה למעשה שימש כבעלים בפועל של עסקי אביו.
בית המשפט דחה את התביעה בשל סתירות מהותיות בעדותו של העובד ובכך שלא עלה בידו להוכיח את נסיבות התאונה וגם לו היה מוכיח את נסיבות התאונה, קבע בית המשפט, כי שיעור רשלנותו התורמת של העובד עצמן היתה מאיינת את הכיסוי הביטוחי מעבר לסכומים שבכר שלומו לו ע"י המל"ל בשל הפגיעה.
מתוך פסק הדין:
"סתירות מהותיות נוספות – הפוגעות במהימנות גרסתו של התובע ומעמידות אותה בספק – נמצאו גם לעניין מסירת ההודעה על קרות התאונה למבטחת."
"קריאת האמור מלמדת איפוא לא רק על סתירה מהותית בגרסתו של הנתבע עצמו – אשר טען בתצהירו כי הודיע בכתב למבטחת, אך טען בחקירתו הנגדית כי למעשה לא עשה כן – אלא אף על סתירות מהותיות בין גרסאות התובע והנתבע, שקריאתן מותירה את הרושם כי ניסו בכל מחיר, גם במחיר מהימנות בגרסאות, להציג את התובע כמי ששימש אך ורק כפועל שכיר נטול מהלכים בעסק."
"פועל יוצא של מכלול המתואר הוא שלאור החסרים הכשלים והסתירות המהותיות שנתגלעו בגרסת התובע – כמו גם בגרסת הנתבע, שאמורה הייתה לתמוך בגרסת התובע – לא ניתן, בסופו של יום, לומר כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה אכן התרחשה.
כאמור, לא מצאתי לקבל את גרסת התובע לאחר שלא מצאתי אותה מהימנה, ולאחר שנסתרה – הן מתוכה, הן מראיות אחרות, ביניהן פוזיטיביות – ומשכך איפוא אין בידי לקבל טענתו המרכזית בדבר עצם קרות התאונה."
"נוכח המתואר, נוכח מיומנותו רבת השנים של התובע ומעמדו בפועל – ומבלי שאקבע כל מסמרות בעניין שאלת זהותו של המעביד בתיק זה – נראה כי אם התאונה הייתה מוכחת כנדרש, היה מקום לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מכריע, ובאופן שסביר כי הפיצוי בגין הנזקים הנטענים היה נבלע בתגמולי המל"ל אותם קיבל."
