בחודש אוקטובר 2010 הושלם מחקר של המכון לחקר התחבורה שליד הטכניון בחיפה בנושא:
תוכניות לקידום הבטיחות בדרכים בעשר המדינות המובילות בעולם בתחום הבטיחות בדרכים
המחקר שהתחיל בחודש ספטמבר 2009, נערך המחקר נערך בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
החוקרים הראשיים של המחקר הם: ד"ר ויקטוריה גיטלמן ופרופ' שלמה בכור ושני חוקרים נוספים: לימור הנדל ורובי כרמל.
מוסד המחקר הוא: מרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים.
המחקר בתמצית
בעשור האחרון, נצפו ירידות ניכרות במספר ההרוגים בתאונות הדרכים במדינות מתקדמות רבות, כאשר במדינות אלה ככלל הופעלו תוכניות לאומיות לבטיחות בדרכים. מחקר זה נועד לבחון את התוכניות לקידום הבטיחות בדרכים, אשר הופעלו בעשר המדינות המובילות בתחום, על מנת לזהות את ההתערבויות היעילות ביותר שתרמו לשיפור הבטיחות במדינות אלה ולבחון את אפשרויות היישום שלהן גם בישראל. רעיון המחקר נולד מתוך הנחה שלמידה מניסיונן של מדינות אחרות בטיפול בתאונות הדרכים, יכולה לתרום לבטיחות בדרכים בישראל באמצעות שילוב התערבויות אלה בפיתוח תוכניות בטיחות חדשות בתנאי הארץ.
בשלב הראשון במחקר, בוצעה סקירת ספרות בינלאומית על מנת לבחור את עשר המדינות המובילות בתחום הבטיחות בדרכים. הנתונים נאספו מתוך הפרסומים של ארגונים אירופאים ובינלאומיים, מה שאפשר לבחור, מבין מדינות אירופה ומדינות מתקדמות נוספות, את עשר המדינות המובילות בתחום, מבחינת רמת הבטיחות הקיימת ו/או קצב השיפור ברמת הבטיחות שהושג לאחרונה. עשר המדינות שנבחרו כמובילות בתחום הבטיחות בדרכים הן: הולנד, גרמניה, שוויץ, צרפת, אנגליה, שוודיה, נורבגיה, פינלנד, בלגיה ופורטוגל.
בשלב השני של המחקר, נערך ריכוז ידע והניסיון הבינלאומי המצטבר בנוגע לבעיות בטיחות טיפוסיות והתערבויות הבטיחות המומלצות לטיפול בבעיות אלה, במדינות המתקדמות: ממצאים אלה נאספו מתוך הפרסומים של ארגונים בינלאומיים מוכרים, מהשנים האחרונות. בהמשך השלב השני, נערכה בחינה פרטנית של תוכניות בטיחות לאומיות שהופעלו בעשר המדינות שנבחרו למחקר.
אפיון התוכניות הלאומיות של עשר המדינות התבסס על מסמכי התוכניות ודו"חות נלווים, לרבות דו"חות מחקר ומאמרים מדעים, שפורסמו במדינות אלה. בחינת התוכניות הלאומיות, בכל מדינה, התמקדה בסוגיות אלה: (א) הגדרת בעיות בטיחות עיקריות שעמדו בפני המדינה בעשור האחרון ו/או עומדות בפניה ביום: (ב) ריכוז אמצעים והתערבויות הבטיחות שהופעלו במדינה להפחתת תאונות הדרכים, בעשור האחרון, וכמו כן, האמצעים וההתערבויות שמומלצים ליישום בתוכנית השוטפת או העתידית: (ג) אומדני יעילות הממצאים וההתערבויות שיושמו בתוכניות הלאומיות מבחינת תרומתם לשיפור הבטיחות, על סמך מחקרי הערכה ודיווחים אחרים של המדינות.
בשלב השלישי של המחקר, נערכה בחינה של התאמת ההתערבויות שפעלו במדינות האחרות לצרכים של ישראל. בבחינה זו היו מרכיבים אלה: (א) זיהוי בעיות הבטיחות האופייניות לישראל: (ב) בחינת האמצעים וההתערבויות שיושמו בעשר המדינות לטיפול בבעיות בטיחות דומות: (ג) גזירת המלצות לגבי התערבויות הבטיחות הנדרשות לקידום בישראל.
בישראל, עד כה, לא קיים מסמך מקיף שהיה מגדיר את בעיות הבטיחות העיקריות במדינה. מאידך, קיים מגוון של דו"חות מחקר, השוואות בינלאומיות ומסמכים נוספים, מהשנים האחרונות, אשר הצביעו על בעיות בטיחות שונות. זיהוי בעיות הבטיחות באופייניות לישראל נערך על סמך ממצאים מפרסומים אלה ובעזרת קריטריונים כגון: זיהוי אוכלוסיות בסיכון גבוה, בתוך המדינה: איתור סוגיות בטיחות בעייתיות של ישראל מתוך ההשוואות הבינלאומיות: בעיה בטיחותית שהתגברה בתקופה האחרונה ו/או עשויה להחמיר בשנים הבאות.
סה"כ עבור ישראל הוגדרו 12 בעיות בטיחות שהן: האוכלוסיות הפגיעות של רוכבי אופנוע, ילדים, קשישים והולכי רגל: נהגים צעירים: התנהגויות לא בטוחות –מהירויות נסיעה גבוהות, אי שימוש באמצעי בטיחות ברכב, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, רמת בטיחות נמוכה של הדרכים החד-מסלוליות: בטיחות לא מספקת של רחובות עירוניים: אי הטמעת אמצעי הבטיחות בצי הרכב: הצורך בשיפור ניהול הבטיחות. בהמשך, בעיות הבטיחות שזוהו בישראל, הושוו עם בעיות הבטיחות העיקריות שנמצאו במדינות המובילות בתחום ונמצא ש-11 בעיות של ישראל משותפות ליותר ממחצית מהמדינות, בעוד שבעיה אחת –היפגעות גבוהה של אוכלוסיית הולכי הרגל –שותפה לישראל ולמחצית מהמדינות המובילות.
לכל בעיית בטיחות שאובחנה בישראל, נבחנה רשימת האמצעים וההתערבויות שהופעלו בנושא זה, במדינות האחרות. האמצעים וההתערבויות אשר אכן יושמו במדינות האחרות ומכאן, תרמו להצלחת מדינות אלה בהורדת מספרי ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים, מובאים בתור התערבויות הבטיחות המומלצות ליישום בתנאי הארץ.
הממצאים הפרטניים שנאספו במחקר יכולים לשמש בסיס לפיתוח תכנית לאומית חדשה לקידום הבטיחות בדרכים בישראל.
