בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 03/11/2010
על ידי כבוד השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין
ענינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות הערעור של הנפגע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שדחה את הבקשה רשות ערעור שהגיש על החלטת בית משפט השלום בהרצליה, אשר קבע, כי במקרה הנדון יש להפחית את שיעור הנכות שנקבע לנפגע על ידי המוסד לביטוח לאומי בעניין נכותו וזאת על אף האמור בהוראת סעיף 6ב לחוק הפל"ד.
רקע: בית משפט השלום קיבל את הראיות אשר סתרו את קביעת המוסד לביטוח לאומי מהן עלה, כי התסמונת ממנה סובל הנפגע אינה נובעת מהתאונה, אלא מחבלות אחרות שנגרמו לו בשתי תאונות אחרות, שאירעו לאחר תאונת הדרכים.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור.
מתוך פסק הדין:
"דין בקשת רשות הערעור להידחות. אמנם, צודק המבקש בטענתו לפיה הוראת סעיף 5(1) לצו בתי המשפט אינה מתאימה לחול על המקרה דנן. הוראה זו נועדה לחול על החלטות "טכניות" באופיין, שכל עיקרן הוא "הזמנת עדים", כלשון הצו, ואילו ההחלטה נשוא דיוננו היא החלטה מהותית, המתירה למשיבים לסטות מן הכלל הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים ולהביא ראיות לסתור "מטעמים מיוחדים". עד כאן מצד הכלל הראוי.
על אף האמור, לא מצאתי לנכון, במקרה זה, להתערב בהחלטת בית משפט השלום לגופה. אכן, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים מיוחדים וחריגים בלבד. אחד החריגים הוא מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע – קודם לתאונה או לאחריה– אשר היו עשויות לשנות את התוצאה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים 495 (מהדורה שלישית, תש"ס)). במקרה דנן, מצא בית משפט השלום כי מתקיים החריג, שכן יש רלבנטיות לשתי תאונות מאוחרות שאירוע למבקש, בהן נפגע הוא בשורש כף ידו. בקביעה זו אין להתערב. "
פסק הדין באתר בית המשפט העליון.
