טענת התיישנות בכפוף לתום לב המבטח

עא (ת"א) 1541-09‏ ‏ ישראל יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 15/11/2010

 ע"י כבוד השופט: ד"ר קובי ורדי

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של המבוטח על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה את תביעתו של המבוטח על הסף מחמת התיישנות?

רקע: מדובר בתביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסת "אופיר" בשל פגיעה נטענת במהלך העבודה כאשר המבוטח נחשף לכמות גדולה מאוד של גזים רעילים ועבר בעקבות זאת אירוע מוחי.

המבוטח טען, כי חברת הביטוח במכתב התגובה הראשון לפנייתו ביקשה לקבל את  פרוטוקול הועדה הרפואית מהמוסד לביטוח לאומי לקביעת נכותו הצמיתה כתוצאה מהאירוע תאונתיוהודיעה לו, כי לאחר קבלת הפרוטוקול, תיערך התייעצות עם רופא החברה והיא תודיע למבוטח את החלטתה לגבי תביעתו.

בית המשפט קיבל את התביעה לאור האמור במכתבה הראשון של חברת הביטוח הואיל ובמקרה הנדון נקבעו למבוטח לראשונה אחוזי הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי לאחר שחלפו כשש שנים ממועד קרות התאונה.

מתוך פסק הדין

"לא ניתן להתעלם מכך שהמערער פנה כבר ביום 17/1/02 במכתב של בא כוחו בתביעה על פי הפוליסה על פי טופס תביעה מיום 16/1/02 וזאת לאחר חלוף כ-7 חודשים ממועד האירוע הנטען.

והנה במכתב התשובה מיום 13/2/02 נאמר שעל פי תנאי הפוליסה כדי שתשולם נכות מתאונה למבוטח, יש צורך בקביעת אחוזי נכות לצמיתות כתוצאה מאירוע תאונתי/חבלתי ושבאם ייקבעו לתובע אחוזי נכות לצמיתות המשיבה מבקשת להמציא לה את פרוטוקול הועדה הרפואית מהמל"ל לקביעת נכותו הצמיתה כתוצאה מארוע תאונתי/חבלתי ולאחר קבלת הפרוטוקול תתייעץ המשיבה עם רופאיה ותודיע על החלטת התביעה.

דהיינו, המשיבה עצמה במכתב תשובה זו שבכותרתו נאמר "מבלי לפגוע בזכויות", בלא להזכיר דבר לגבי טענת ההתיישנות, (להבדיל ממכתב התשובה הנוסף מיום 29/5/05) הנחתה והורתה למערער להוכיח כי נקבעו לו אחוזי נכות לצמיתות תוך ציון מפורש בסעיף 4 כי מדובר בקביעת המל"ל כתוצאה מארוע תאונתי/חבלתי ורק לאחר שייקבעו (אם ייקבעו) אחוזי נכות לצמיתות בגין התאונה להמציא למשיבה את הפרוטוקול ורק לאחר קבלתו (ההדגשה שלי - ק.ו), תתייעץ המשיבה עם הרופאים שלה ותודיע למערער על ההחלטה בתביעה.

והנה, לכאורה, הנכות הכללית שנקבעה למערער ב-12/6/02 (בלא קשר לכך שהיה עליו לגלות זאת למשיבה) לא ענתה לכאורה על דרישת המשיבה עצמה של הוכחת קשר סיבתי בין הנכות לצמיתות לתאונה, כפי שמתחייב לכאורה מהפוליסה (כאשר גם בעניין הפוליסות יש מחלוקת בין הצדדים היינו לגבי איזו פוליסה רלוונטית מדובר, והן לגבי השאלה האם מדובר בתאונה), כאשר במכתב התשובה מצויין מספר פעמים שיש צורך בקביעת אחוזי נכות לצמיתות ע"י המל"ל בגין התאונה."

"המלומד ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח" מהדורה שניה, כרך ב' בעמודים 1469-1473 מציין כי בצד הסדר ההתישנות המיוחד שבחוק, ראוי לקבוע חובה של מבטח להזהיר את המבוטח, במקרים המתאימים, כי הדרישה לקבלת תגמולי הביטוח אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות, חובה זו תקפה במיוחד במקרה שבו המבטח מתמהמה בבירור חבותו או דורש מן המבוטח מסמכים או נתונים אשר קשה להמציאם במהירות.

אליאס מציין כי המגמה בפסיקה הינה ליצירת מניעות מהעלאת טענת התיישנות עקב הפרת חובת תום הלב, בין היתר במקרה של יצירת מצג שווא בפני מבוטח שהסתמך על אותו מצג כי אין בכוונת המבטח לטעון להתיישנות ובמקרה שבו המבטח נטע בלב המבוטח אמונה שלפיה אין בכוונתו לעורר טענת התיישנות, והמבוטח פעל על סמך אמונה זו ושינה את מצבו לרעה, עשויה טענת ההתיישנות של המבטח להידחות אף מכוחה של עילת ההטעיה ומכוחם של דיני ההשתק.

כן מציין אליאס בספרו בעמ' 1475:

"השאלה השניה היא, האם חלה חובה על המבטח לגלות למבוטח המוסר הודעה על קרות מקרה הביטוח את מועדי ההתיישנות של התביעה. נראה כי בכל מקרה שבו קיים פער בין הציפיה הסבירה של המבוטח ביחס לתקופת ההתיישנות של התביעה לבין תקופת ההתיישנות בפועל, יהיה על המבטח להבהיר למבוטח אימתי מסתיים מרוץ ההתיישנות של התביעה. כך יהיה למשל, כאשר ציפייתו של מבוטח בביטוח נכות מתאונה, שלפיה מרוץ ההתיישנות של תביעתו יתחיל רק עם התגבשות הנכות, אינה עולה בקנה אחד עם המצב המשפטי בפועל שלפיו מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד התאונה"

אליאס מפנה לדברי כבוד השופטת ארבל בפס"ד אמיתי (שאמנם היתה במיעוט לגבי פרשנות מועד תחילת ההתיישנות לפי סעיף 31 לחוק ברם לא לגבי חובת הגילוי): "את הקושי בדבר ציפיותיו הסבירות של המבוטח ניתן לפתור על ידי פרשנות חובות הגילוי של חברות הביטוח. במסגרת חובות אלו יתכן וניתן לחייב את המבטח להזהיר את המבוטח, שעה שהוא מדווח לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח, על תקופת ההתיישנות המקוצרת החלה על תביעות לתגמולי ביטוח".

"בע"א 6398-11-08 יצחק חייט נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (27/4/10), בבית המשפט המחוזי בחיפה, נדון מקרה בו נפגע אדם בפיגוע ביום 16/5/03 כאשר על פי הפוליסה יש לשלם פיצוי בגין נכות צמיתה עקב תאונה.רעיית המערער פנתה ביום 14/7/03 לחברת הביטוח והמשיבה ציינה במכתב התשובה כי על מנת שתוכל לטפל בתביעה היא מבקשת לשלוח אליה בהקדם פרוטוקול מלא של המל"ל ו/או חוו"ד של רופא מומחה הממליץ על אחוזי נכות צמיתה וכן חומר רפואי רלוונטי למקרה כאשר בכותרת המכתב נאמר: "מבלי לפגוע בזכויות ובטענת ההתיישנות".

"בכך יצרה המשיבה מצג שאין בכוונתה לעורר טענת התיישנות ומשהסתמך המבוטח על מצג זה ושינה את מצבו לרעה, בהימנעותו בכל אותה תקופה מהגשת התביעה, מנועה המבטחת מלהסתמך על טענת ההתיישנות הן מכוח עילת ההטעיה והן מכוח דיני ההשתק מחמת מצג שווא, ולא די בכותרת שבמכתב "מבלי לפגוע בזכויות בטענות ההתיישנות", אלא היה צורך להבליט שהדרישה לא תמנע את התיישנות התביעה, ועמידה על הטענה מהווה שימוש בזכות הדיונית שלא בתום לב ובחוסר הגינות."

השופט שנלר:

"אני מסכים ומצטרף למסקנתו של חברי כבוד השופט ד"ר קובי ורדי.

עם זאת, רואה אני לציין כי לאור ההלכה כפי שנקבעה בפרשת אמיתי [ע"א 1806/05 הראל חב' לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (21/5/08)], אין בפנייה למוסד לביטוח לאומי לשנות ממועד תחילת מרוץ ההתיישנות, קרי קרות מקרה הביטוח.

כאמור שם (דברי כב' השופטת פרוקצ'יה) עילת התביעה לעניין תגמולי ביטוח אינה כוללת בחובה את "גילוי הנזק", אלא מקרה הביטוח שגרם לנזק. משכך, במקרה דנן, ככלל, לא היה מקום לעניין משמעות זאת או אחרת לפניית המערער למל"ל.

החריג במקרה דנן, עניינו מכתבה הראשון של המבטחת. מכתב זה הוא שיצר את הזיקה לקביעת המל"ל."