עא 1856/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ וערעור שכנגד
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 15/12/2010
על ידי כבוד השופט: א' ריבלין
עניינו של פסק הדין: מי אחראי לפיצוי נפגע בתאונת דרכים שאירעה כאשר הנפגע, שהיה נהג משאית, עצר את משאיתו בצד הכביש כדי לסייע בהחלפת גלגל במשאית אחרת השייכת אף היא למעבידו אשר חנתה בשולי הכביש ולא חרגה אל הכביש, הנפגע בעודו שוכב שכב מתחת למשאית ע"י משאית נוספת שגרמה לנפילת המשאית התקולה על הנפגע וגרמה לפציעתו?
רקע: מדובר בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שקבע, כי התאונה היא תאונת דרכים הן מבחינת המשאית הפוגעת והן מבחינת המשאית התקולה. המשאית הפוגעת – מאחר שפגעה במשאית התקולה, וגרמה לנפילתה על התובע. המשאית התקולה – מכיוון שהטיפול בה נכנס לגדר "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב", ולכן לפי סעיף 1 לחוק הפיצויים מוגדר כשימוש ברכב מנועי ונכנס תחת הגדרת תאונת הדרכים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף שהמשאית התקולה לא חנתה במקום שאסור לחנות בו, היא חנתה באופן היוצר סיכון תעבורתי ולכן נכנסת התאונה אל החזקה המרבה של סעיף 1 לחוק הפיצויים ("מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו"). כמו כן נקבע, כי אין לראות את הנפגע כ"משתמש" או "נוהג" במשאית התקולה, כהגדרתו בסעיף 2(א) לחוק הפיצויים. זאת מאחר שהסיוע שהעניק לנהג המשאית התקולה לא הפך אותו לבעל השליטה והפיקוח על המשאית שאותה תיקן. כמו כן נפסק כי אין לראות את הנפגע כנוסע באחד מכלי הרכב. לאור זאת, פסק בית המשפט קמא כי הנפגע נחשב למי שנפגע מחוץ לכלי הרכב, ולכן החבות צריכה להתחלק בין שתי המבטחות, לפי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים וכי שתי המשאיות נחשבות ל"רכב מעורב", ועל כן הנפגע זכאי לקבל פיצוי הן ממבטחת המשאית התקולה והן ממבטחת המשאית הפוגעת, אשר יחובו כלפיו ביחד ולחוד.
טענת המבטחות:
חברת הביטוח אליהו היא מבטחת המשאית התקולה, טענה כי יש להטיל את מלוא האחריות על הדר, כמבטחת המשאית הפוגעת. הסיבה לכך היא שהמשאית התקולה חנתה כדין – אין למשיב עילת תביעה כנגד נהגה. לטענתם, הייתה זו טעות להחיל את הלכת אדרי על העניין שלפנינו, שכן נסיבותיו של אותו מקרה היו שונות. כאן מדובר על משאית גדולה ובולטת, שניתן היה להבחין בה, ואילו בעניין אדרי לא מצוין מה היו אמצעי הזהירות שבהם נקט הרכב שחנה בשולי הדרך. בשל הבדל זה, לטענת אליהו, יש לקבוע כי המשאית התקולה חנתה באופן שאין בו סיכון, ולכן ביחס אליה האירוע יוצא מגדר "תאונת דרכים".
חברת הביטוח הדר המבטחת של המשאית הפוגעת טענה, כי יש להטיל את מלוא החבות על מבטחי המשאית התקולה ועל מבטחה – אליהו. מהסיבה שמדובר באדם שנפגע מחוץ לרכב בעת טיפול-דרך או תיקון-דרך, שנעשו למטרות תחבורה ועל כן הנפגע הוא "משתמש" ברכב שאותו תיקן, והפגיעה נגרמה "עקב השימוש". לטענתה, הנפגע אף היה בעל השליטה במשאית התקולה בעת התאונה, שכן הוא ניצח על התיקון. במקרה כזה, טוענת הדר, אין להחיל את סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים אלא להטיל את מלוא החבות בגין התאונה על כתפי הרכב שבו טיפל הנפגע. לחילופין טוענת הדר כי מאחר שהיה מגע פיזי בין הנפגע לבין המשאית התקולה – יש לראות בו "נוסע" במשאית התקולה, ולהטיל את האחריות בגין נזקיו על מבטחת המשאית התקולה לפי סעיף 3(א) לחוק הפיצויים.
בית המשפט העליון דחה את הטענות של שתי המבטחות
מתוך פסק הדין:
"אירוע התאונה מוגדר כתאונת דרכים מבחינת המשאית התקולה משני נימוקים. ראשית, מאחר שהנפגע השתתף, כאמור, בתיקון-דרך שנעשה במשאית. שנית, מאחר שתאונת הדרכים הייתה "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". כך פסק בית המשפט לאור ההלכה שלפיה המבחן להתקיימות החזקה המרבה של חנייה במקום אסור הוא מבחן הסיכון התעבורתי, ולכן החזקה מתקיימת גם במקום בו החנייה הייתה מותרת על-פי החוק, אולם היא יצרה סיכון תעבורתי (רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי, פ"ד נח(1) 817 (2003)).
איננו רואים צורך, במקרה זה, להכריע בשאלה אם המשאית התקולה חנתה במקום שאסור לחנות בו, שכן התוצאה אינה משתנה אפילו כך הדבר; זאת כיוון שנעשה שימוש בה בעת התאונה: תיקון. כך, שימוש ברכב עשוי שייעשה לאו דווקא על-ידי בעל השליטה ברכב, הלא הוא המשתמש כמשמעותו בסעיף 2 לחוק.
...אילו היה הנפגע "נוהג" במשאית התקולה בעת התאונה היה על מבטחי המשאית התקולה לשאת במלוא הפיצוי עבור נזקיו, לפי הוראת סעיף 3(א) לחוק הפיצויים (ראו ע"א 595/80 בן-איון נ' חסונה, פ"ד לה(4) 462 (1981)). אולם – כפי שקבע בית המשפט קמא – הנפגע אמנם עשה "שימוש" במשאית התקולה, מאחר שהשתתף בתיקון-הדרך, אך הוא לא היה "המשתמש" בה. חוק הפיצויים מבחין בין מי שעושה "שימוש" ברכב מנועי לבין "משתמש ברכב מנועי", "הנוהג" בלשון סעיף 2(א). בעוד שזהות עושי השימוש ברכב נקבעת מכוח השאלה האם נתקיימה אחת מצורות השימוש כהגדרתן בסעיף 1 לחוק, המבחן לקביעת זהות המשתמש הוא מבחן השליטה והפיקוח על הרכב (ע"א 498/80 מדינת ישראל נ' קדר בע"מ, פ"ד לו(1) 492 (1992)). כאשר אדם שאינו נהג הרכב מסייע בתיקון-הדרך או בטיפול-הדרך – ההשתתפות בתיקון לא מעבירה למסייע את השליטה או הפיקוח על הרכב ולא הופכת אותו ל"נוהג" נוסף של הרכב (ראו גם ת"א (נצ') 284/87 עטיה נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, צלטנר 354(כא); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 333-330 (מהדורה חדשה מעודכנת, 1999); והשוו ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 31.10.2007)). מצבו של הנפגע בענייננו שונה, על-כן, ממצבו של נהג רכב היוצא לבצע תיקון-דרך ברכבו, שאז תשא מבטחת הרכב במלוא האחריות בגין נזקים שנגרמו לנהג בתאונה (השוו: ע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה(2) 338 (1991)). אין אף לראות במסייע "נוסע" ברכב, במקרה בו לא שהה ברכב קודם לכן, ולא הייתה לו כל כוונה לעשות כך לאחר מכן."
