עא 8236/09 אלמגמועה אלאהלייה חב' לביטוח בע"מ נ' יאסר אבו גלידאן ואח'
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 0/12/2010
על ידי כב' השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח הפלסטינית אשר חויבה לפצות את הנפגע שהוא תושב ישראל, בשל תאונת דרכם שהתרחשה בשטח רצועת עזה כאשר הרכב הפוגע היה מבוטח על ידה. חברת הביטוח הפלסטינית אינה כופרת בחבותה, אולם היא טוענת, כי הדין שחל על התאונה מקנה לנפגע פיצויים נמוכים מאלה שמקנה לו הדין בישראל. אם תתקבל טענתה, תחויב קרנית בסכום ההפרש, וזאת לפי הוראת סעיף 12(ה) לחוק הפלת"ד.
רקע: בית המשפט המחוזי קבע כי הדין החל על התאונה, הוא צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (רצועת עזה) וקבע בהמשך, כי דין זה היה זהה כמעט לדין הישראלי. המחוזי דחה את עמדת המומחה לדין בשטחי הרשות הפלסטינית מטעם החברה הפלסטינאית שלפיה קיימים הבדלים בין הדינים בשלושה עניינים: שימוש בנתון של השכר הממוצע בשטחי הרשות הפלסטינית; קביעת גיל הפרישה ל-60; ושיעור היוון של 3%.
בית המשפט העליון דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"סעיף 12(ה) לחוק הפיצויים בא "להשלים" את ההפרש בין סכום הפיצויים שלהם זכאי הניזוק לפי הדין שחל על התאונה לבין גובה זכאותו לפי הדין הישראלי (בהנחה שהניזוק עומד ביתר התנאים הקבועים באותו סעיף). תנאי בסיסי להפעלת סעיף זה, אם כן, הוא קיומו של הבדל בדין, היוצר הפרש בין הזכאויות השונות. ודוק: הבדלים בפסיקתם של בתי משפט שונים, המיישמים את הדין במקרים קונקרטיים, עשויים להתקיים תמיד ואין בהם די לשם כניסה בשעריו של סעיף 12(ה); רק הבדל בתוכנו של הדין יאפשר להפעיל את הוראותיו של סעיף זה.
הנתונים השונים שעליהם מצביעה המערערת, לגבי אופן חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע שהוא תושב השטחים, אינם משקפים הבדל שבדין. נתונים אלה, אף בהנחה שהם נכונים, משקפים הנחות עבודה עובדתיות של בתי המשפט הפלסטינים. על-פי הדין כפי שהוכח, הנחות אלה לא אמורות לחול על נפגע שהוא תושב ישראל, אפילו תתברר תביעתו בבית משפט פלסטיני. כך למשל, קביעת בסיס השכר של נפגע-קטין לפי השכר הממוצע במקום מושבוהיא הנחה עובדתית הנובעת מהיעדר עבר תעסוקתי אינדיבידואלי (ראו: ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005); ע"א 9980/06 עיזבון אטינגר נ' עיריית ירושלים(טרם פורסם, 26.1.2009)). השימוש בהנחה זו משקף את עיקרון "השבת המצב לקדמותו", שהוא העיקרון המנחה בפסיקת פיצויים גם בבתי המשפט הפלסטינים.
גם שיעור ההיוון הוא נתון עובדתי, המבוסס על התשואה הצפויה לניזוק בהנחה שישקיע את כספי הפיצויים בהשקעה סולידית (ראו: ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(1) 529 (1997)). כיוון שיש להניח כי תושב ישראל ישקיע את כספי הפיצויים בישראל, הנתון העובדתי הנכון לגביו הוא שיעור ההיוון הנהוג בישראל. כל זמן שאין הוראה בדין הזר המחייבת שימוש בשיעור היוון אחר (ולא הוכח שכך הדבר) הרי שגם על-פי אותו דין זכאי ניזוק להיוון בשיעור המשקף את אפשרויות ההשקעה הממשיות העומדות לרשותו במקום מושבו. באופן דומה, גם גיל הפרישה הוא נתון עובדתי. הנפגע הוא תושב ישראל, ויש להניח כי אלמלא התאונה היה פורש בגיל הפרישה הנהוג בישראל.
לא מצאנו כי יש ממש גם בטענת המערערת לגבי נפקות שיעורי הפרמיה שהיא גובה. שיעור הפיצוי נקבע לפי הוראות הדין, ולפיהן בלבד. טענת המערערת לעניין ניכוי מס בשיעור של 25% נדחית לאור ההסכמה הדיונית לגבי שיעור הנזק ובהיעדר תשתית משפטית או עובדתית מינימאלית לטענה. "
