עא (ת"א) 2135-09 ארזואן שמעון חיים נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 3/02/2011
על ידי כב' השופט: ד"ר קובי ורדי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של המבוטח על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה את תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה לאחר שקיבל את טענתה של חברת הביטוח, כי המבוטח הפר את חובת הגילוי כלפיה בכך שלא גילה לה שעליו לעבור שיקוף ראות על מנת לוודא שהוא החלים מדלקת ראות אשר בגינה טופל באנטיביוטיקה?
רקע: המבוטח טען בערעור, בין היתר, כי סרטן הראות שנתגלה בגופואינו קשור לדלקת הריאות שבגינה טופל באנטיביוטיקה כאשר המשיך בעבודתו בתקופת המחלה. עוד טען המבוטח, כי לא הפר את חובת הגילוי הואיל ולפי נוסח השאלה בהצעת הביטוח הבין, כי השאלה מתייחסת למחלה כרונית ולא לדלקת ראות חולפת ועל כן ענה בשלילה.
בית המשפט קיבל את הערעור של המבוטח וקבע, כי המבוטח לא הפר את חובת הגילוי.
מתוך פסק הדין:
"השתכנעתי כי תשובתו השלילית של המערער לשאלה: "האם אתה סובל מאחת המחלות המפורטות מטה: ... מחלות ריאה וכלי נשימה המצריכות טיפול קבוע או מעקב רפואי" הייתה הן כנה והן מלאה, בנסיבות העניין, וזאת הן לאור אופן ניסוח השאלה על-ידי המבטחת בהצהרת הבריאות והן לאור תשובתו של המערער בהתחשב במצבו..."
"בענייננו, אני סבור כי תשובתו של המערער לפיה הוא אינו סובל ממחלת ריאה המצריכה טיפול רפואי או מעקב רפואי, הייתה כנה ומלאה, על-אף שבאותו הזמן, הייתה בידו של המערער הפניה לביצוע צילום רנטגן נוסף. ובמה דברים אמורים?
ההפנייה לצילום הרנטגן הנוסף, נועדה לוודא אך ורק, כי דלקת הריאות ממנה סבל המערער נרפאה וחלפה אחרי הטיפול האנטיביוטי שהסתיים, כאשר בשלב זה כלל לא עלה החשד, כי ישנו חשד לגידול ממאיר בריאתו של המערער
...
במצב דברים זה, אדם סביר מן הישוב, שלקה בדלקת ריאות וקיבל טיפול אנטיביוטי אותו סיים לכאורה לפי הצעת הביטוח, לא רואה זאת כמחלת ריאות המצריכה טיפול קבוע או מעקב רפואי.
כמו כן, מאופן ניסוח השאלות בהצהרת הבריאות, אני סבור כי המערער רשאי היה להבין כי הוא מתבקש להתייחס בתשובותיו אך ורק למחלות כרוניות ולא למחלות חולפות, שכן השאלות כולן מתייחסות למחלות כרוניות ו/או לבדיקות וטיפולים הקשורים למחלות מסוג זה (מחלות לב, לחץ דם, סכרת, מחלות עצבים, הפרעות נפשיות, גידול ממאיר, נכות ועוד).
יפים לעניין זה, בשינויים המחוייבים דבריו של כבוד הנשיא שמגר (כתוארו אז) בפס"ד סיני, עמוד 673:
"... לא הוכח שהמערער לא נתן תשובה מלאה וכנה. לפי נוסחן של שאלות 17-19 שהוצגו לו, רשאי היה המערער להבין כי הוא מתבקש להתייחס לדחייה של הצעתו לביטוח מטעמים דוגמת הטעיית חברת ביטוח או מרמה, או בשל היותו סיכון גדול מן המקובל, וזאת להבדיל מטעמים שעניינם במשא ומתן בינו לבין חברת ביטוח, שנכשל עקב אי נכונותו לעמוד בדרישות החברה. השאלות אינן מנוסחות באופן שיש בו כדי להצדיק מתן פירוט מעבר למה שניתן, ומכיוון שחברת הביטוח ניסחה את המסמך, היה על סוכנה להבהיר למערער במדויק למה הכוונה."
משכך, בהתחשב בנוסח השאלות בהצהרת הבריאות, הרי שתשובתו של המערער כי הוא אינו נמצא במעקב רפואי בשל מחלות ריאה וכלי נשימה, הינה תשובה כנה ומלאה מבחינה אובייקטיבית, שכן דלקת ריאות היא אינה מחלה כרונית אלא מדובר במחלה חולפת, ורשאי היה המערער להניח כי החלמתו מדלקת ריאות אינה רלוונטית לצורך העניין, כאשר פרשנותו לשאלה בהצהרת הבריאות הינה פרשנות סבירה והוגנת."
"יחד עם זאת אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף אם היה נקבע כי תשובתו של המערער לא הייתה כנה ומלאה וכי הוא הפר את חובת הגילוי, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי, שכן אני סבור כי בנסיבות העניין מתקיים סעיף 8(2) לחוק חוזה הביטוח, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין אי הגילוי לבין מקרה הביטוח, כפי שיפורט להלן."
"באשר לטענת המשיבה לפיה בנסיבות העניין התקיים סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, שכן במועד כריתת חוזה הביטוח, המערער כבר היה משולל כושר עבודה.
אני סבור כי אין בטענה זו ממש, וכי בצדק דחה בית משפט קמא טענה זו.
משהוכח כאמור, כי המערער המשיך בעבודתו על-אף דלקת הריאות ממנה סבל, וכי לא החסיר יום עבודה אחד בגין מחלה זו, הרי שעדותם של המומחים בבית משפט קמא, פרופ' ברדרמן – המומחה מטעם המערער ופרופ' כראל- המומחה מטעם המשיבה, לפיה בעת שהתובע היה משולל כושר עבודה בעת שסבל מדלקת ריאות, הייתה תיאורטית בלבד, והוכח כי בפועל, בעת כריתת חוזה הביטוח המערער היה בעל כושר עבודה, ועבד כמנהל עבודה."
