עא (חי') 3699-10-09 מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט נ' ליעד שובל
בית המשפט: המחוזי בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 20/2/2011
על ידי כב' השופט: י. גריל, ס. נשיא (אב"ד)
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של משרד החינוך על חיובו (יחד עם הרשות המקומית) לפצות תלמיד בית ספר שקפץ מעל שער אחורי שהיה נעול על מנת שלא לאחר לשיעור ונפצע? והאם יש לקבל את הערעור של הרשות המקומית ושל חברת הביטוח, הטוענות, כי מדובר בהתנהגות פסולה של התלמידים ואין להכשירה.
רקע: הרשות המקומית וחברת הביוח שביטחה אותה טענו, בין היתר, כי תלמידים שאיחרו אמורים להיות רשומים בבית הספר כמאחרים הוא אינטרס של בית הספר, של ההורים, ושל החברה וכי אין לאפשר למאחרים לעקוף את הרישום.
הוחלט, ברוב דעות השופטים ע. גרשון ו-י. וילנר, כנגד דעתו החולקת של ס. הנשיא י. גריל לקבל את ערעור המדינה (ע"א 3699-10-09) ולקבוע כי אין המדינה נושאת באחריות לאירוע, ולדחות את תביעת התלמיד כנגדה.
כמו כן שיעור רשלנותו התורמת של התלמיד הוגדל מ 40% לכדי 50% וכן בוטלה ההפחתה מן הפיצוי בשיעור של 15% בגין הפסד השתכרות לעתיד מס הכנסה.
מתוך פסק הדין:
השופט י.גריל
"קל לתלמידים לטפס ולדלג מעל הגדר, ותוך כדי כך לסכן את עצמם. כל שצריך היה להתבצע איננו אלא להגביה את הגדר, דבר שנעשה לאחר התאונה. זהו איפוא ליקוי בהיבט הבטיחותי. "
"הדבר עולה בבירור מעיון בחומר הראיות ובפסק דינו של בית-משפט קמא, וכאמור, אין מחלוקת שמשרד החינוך הוא שאחראי לפיקוח הפדגוגי על בית הספר.
אדגיש, שהקפיצה מעל הגדר לא היתה בבחינת התרחשות בודדת, אלא שלפי קביעת בית-משפט קמא צוות בית הספר היה מודע לכך, אולם למרות זאת לא דאג בית הספר להציב מורה במקום, ולא ננקטו האמצעים המתחייבים (משמעתיים ואחרים) למנוע תופעה זו, הגם שהאמצעים הנדרשים היו זמינים, ועלותם נמוכה. "
השופט עודד גרשון:
"אני חלוק על חברי הנכבד ביחס לאחריותה של המדינה/משרד החינוך ואני מסכים עם כל יתר דבריו.
...
"כאמור לעיל, אני תמים דעים עם חברי הנכבד באשר לאחריות העירייה. בית הספר הוא בבעלות העירייה והיא האמונה על אחזקתו השוטפת. העירייה היא המעסיקה בפועל של צוות המורים ושל מנהלת בית הספר. צוות המורים וההנהלה היו מודעים לכך שתלמידים רבים נוהגים לקפוץ מעל השער ומעל הגדר, הם העירו על כך אך לא נקטו בפעולה משמעותית שיש בה כדי להרתיע ולהביא למיגור התופעה השלילית והמסוכנת.
יתרה מכך, בית הספר וצוות המורים, וכאן הוא העיקר, היו ערים לתופעה ולא פנו לדווח עליה לגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך.
השאלה העיקרית שעל בית המשפט לשאול עצמו, ואתייחס לכך בהמשך גם בראי הפסיקה, היא האם דבר התופעה האמורה, על הסיכון הכרוך בה, הובאו לידיעת משרד החינוך, אם לאו. ברי כי צוות בית הספר, עליו אחראית העירייה, הוא שאמור היה לדווח ולהעביר את המידע החשוב למשרד החינוך. אלא שהדבר לא נעשה.
....
"בית המשפט העליון קבע לא אחת כי המדינה איננה בגדר "מבטחת על" ואין להרחיב את אחריותה לכל ליקוי בטיחותי המתרחש בארץ בכל זמן נתון: ראו: ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עבד אל קאדר (פורסם בנבו, ניתן ביום 7.9.10), בפסקה 31 לפסק דינו של כב' השופט עמית; וראו גם את ע"א 8526/96 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 2005), בפסקה 32. "
