חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מכירת רכב אינה מבטלת באופן מיידי את הביטוח

אין לראות בפסק דיני זה כהמלצה לנוהג לעיל, בדבר מכירת רכב "עם" הפוליסה, או "גרירת" פוליסה

 

תא (חי') 26166-09-09‏ שאול שיבר נגד ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואח'

 

בית המשפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 9/3/2011

על ידי כב' השופט: יחיאל ליפשיץ

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של אדם שרכש את הרכב יחד עם הביטוח כנגד חברת הביטוח שביטחה את הבעלים הקודם או שמא יש לקבל את עמדתה של חברת הביטוח, כי ביטוח הרכב הוא ביטוח אישי המסתיים עם מכירת הרכב?

 

במקרה הנדון, בית המשפט קיבל את התביעה נגד חברת הביטוח  בפסק דין הכולל התייחסות לשתי הגישות השונות של בתי המשפט בעניין זה.

 

מתוך פסק הדין:

 

"הסוגיה המשפטית לעיל, נדונה לא פעם בערכאות השונות, וקיימות בנדון שתי גישות: הראשונה, הרווחת יותר, רואה בפוליסת הביטוח חוזה אישי וגורסת כי עם העברת הבעלות ברכב, פוקעת הפוליסה; על פי הגישה השניה, פוליסת הביטוח אינה פוקעת בהכרח עם העברת   הבעלות ברכב, אלא יש להמשיך ולבחון באם המבטחת היתה מסכימה לבטח את רוכש הרכב ובאילו תנאים."

 

"קיימת לה גישה אחרת, אשר אימצה את עמדתו של המלומד ש' ולר. לגישתו:"הכלל הראוי הוא שהעברת הנכס המבוטח אינה שוללת 'אוטומטית' את זכותו של הנעבר לתגמולי ביטוח אלא אם כן מוכיחה המבטחת שהייתה נמנעת, מנימוקים סבירים, מלבטח את הבעלים החדש. שאלת המפתח היא האם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון: אם התשובה היא שלילית, אין לאפשר למבטחת להימנע מתשלום תגמולי הביטוח". ש' ולר, חוק חוזה הביטוח תשמ"א- 1981, פירוש לחוקי החוזים – המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, מהדורת תשס"ז, כרך שני, עמ' 128. גישה זו, כאמור לעיל, אומצה במספר פסקי דין [לדוגמה, ת.א. (שלום עכו) 1501/96 האשם נ' נימר חמדון ואח', ניתן בתאריך 1/1/2001 (לשלמות התמונה יצוין, כי פס"ד זה נהפך, במסגרת ע"א (מחוזי חיפה) 2153/01 דולב   חברה לביטוח נ' עזבון המנוח האשם עותמאן, ניתן בתאריך 17/12/2001); ת"ק (נצרת) 1093/06, זאהי עואד נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, ניתן בתאריך 2/1/2008; ת"א (שלום ב"ש) 8793/98 א.ד. כהן בע"מ נ' סהר חברה לביטוח, ניתן בתאריך 9/12/2008].

 

סקירת הפסיקה לעיל מעלה, כי אין פסיקה חד משמעית ומחייבת בנדון - ור', לדוגמה, בהקשר זה, את עמדת כב' השופטים וסרקרוג ושפירא במסגרת ע"א (מחוזי חיפה) 3102/04 לעיל, אשר ביקשו להשאיר את הסוגיה שבנדון בצריך עיון."

 

" עמדתי, מנגד, היא עם הגורסים כי לא ניתן לשלול כיסוי ביטוחי בכל מקרה בו הרכב נמכר לאחר, אלא יש לבחון באם חל שינוי בסיכון שבו עמדה המבטחת. אשר על כן, במצבים בהם לא חל שינוי שכזה, אין כל הצדקה שהמבטחת, אשר קיבלה פרמיית ביטוח בגין הפוליסה, תהנה מחילופי הבעלות, או כפי שמציין ולר בספרו לעיל:"מתן פטור למבטחת יהיה בבחינת מתת שמיים בלתי מוצדק, שכן היא תיהנה מהעובדה המקרית שרוכש הביטוח לא היה הבעלים של הנכס או זה שנגרם לו הנזק בפועל" (ולר, עמ' 129).

 

בענייננו, מדובר במקרה "קל" מבחינה עובדתית - משפטית, שכן על פי הסכמות הצדדים, כאמור בס' 6 לעיל, הרי באם התובע היה פונה אל המבטחת, בטרם מקרה הביטוח, הרי שהאחרונה היתה מסכימה לבטחו באותם תנאים של המבוטח. משכך, אין מדובר במצב בו יכולה לעלות טענה, כי יש ממד אישי כלשהו בביטוח. מבחינת מיהות המבוטח – גילו, עברו התעבורתי, עברו הביטוחי, וכיוב', הרי המבוטח והתובע – חד הם, מבחינה ביטוחית. הוא הדין, אף לנתונים שונים הנוגעים לרכב עצמו – לא נטענה טענה, כי התובע לא עמד בתנאי הפוליסה מבחינת תנאי מיגון הרכב, מקום חניית הרכב וכיוב'. נזכור, כי למעשה יכול היה המבוטח לתת את הרכב (בטרם המכירה) לתובע לשימושו של האחרון, ובאם מקרה ביטוח היה מתרחש במצב זה, הרי לא היתה כל טענה אפשרית למבטחת באמתחתה. מדובר אם כן, במקרה דנן ובנסיבותיו הקונקרטיות, בפוליסה צמודת רכב ולא צמודת מבוטח.

 

זאת ועוד, המבטחת בחרה שלא לכלול סעיף בפוליסה השולל את "גרירתה" עם מכירת הרכב, וגם משום מחדל זה, סבורני כי היא צריכה להיות מושתקת מלטעון טענות בנדון. הריבוי היחסי של המקרים, המגיעים לערכאות משפטיות, משקף – יש להניח - רק את מקצת מהמקרים, שברובם לא מתרחש כל אירוע ביטוחי. מדובר בנוהג שרווח בציבור, למכור את הרכב "עם" הפוליסה, ולו למספר ימים. אכן, חוזה ביטוח, ככל חוזה, נתון להסכמת הצדדים, וסבורני כי באם המבטחת היתה מעוניינת לשלול את "גרירת" הפוליסה לרוכש הרכב, היה עליה לעשות כן מפורשות וברורות. למרות זאת, הפוליסה שבמקרנו אינה כוללת תניה שכזו. למותר לציין, כי מדובר בפוליסות המוחזקות על ידי כלל הציבור ואמורות להיות נהירות וברורות. נושא זה, זכה להתייחסות בעבר – הן הקרוב והן הרחוק – הן מצד אלו שאחזו בגישה האחת והן מצד אלו שאחזו בגישה השניה. בת"א (שלום חיפה) 28741/01 ציינה כב' השופטת וילנר כי:". . טוב היו עושות חברות הביטוח לו היו מציינות זאת בפוליסה, כדי למנוע הישנות מקרים מסוג זה"; שנים רבות לפני כן, ציין כב' השופט כהן (שהיה בדעת מיעוט בעניין מריואת) כי:"הפוליסה עצמה, כדרך הפוליסות, גדושה היא ומלאה תניות מתניות שונות ומשונות, אך אין בה לא זכר ולא רמז לתניה שאם בעל הפוליסה, המכונה 'המבוטח', ימכור את המכונית ויוציאה מרשותו, כי אז תפקע הפוליסה ותהיה כלא היתה. לא היה דבר קל מזה למנסחי הפוליסה להוסיף בה תניה, ברחל בתך הקטנה, שאם תצא המכונית נשוא הפוליסה מרשות המבוטח, לא תהא עוד לפוליסה תוקף . . " (ע"א 427/64 לעיל, עמ' 25, מול האות ג'). אוסיף, כי על פני הדברים, המבטחת אף לא טרחה להחזיר למבוטח דמי הפרמיה, באופן יחסי. במלים אחרות, נוצר לכאורה הרושם, כי לא בכדי לא הוספה תניה שכזו, וכי המבטחות נהנות מנוהג זה של הציבור ומאי הבהירות המשפטית בנדון. "

 

"לשלמות התמונה אציין, כי אין לראות בפסק דיני זה כהמלצה לנוהג לעיל, בדבר מכירת רכב "עם" הפוליסה, או "גרירת" פוליסה. נהפוך הוא. במקרה הספציפי שעמד בפני, כאמור לעיל, הוסכם בין הצדדים כי הסיכון הביטוחי של התובע היה זהה לזה של המבוטח. כמו כן, לא נקבעה בפוליסה תניה השוללת את ההעברה, וכן לא נכללו בפוליסה תניות אחרות היכולות, במקרים אחרים, לשלול כיסוי ביטוחי אצל הנעבר. ייתכן, כי במקרים אחרים לא יהיו הדברים כך.

אשר על כן, עדיף לבצע, מראש, פעולות פשוטות מול חברות הביטוח, ובכך למנוע התדיינות משפטית לאחר מעשה."

 

עבור לתוכן העמוד