הרצאתו של עו"ד גיל בן ארי בכנס האיגוד הישראלי לדיני ביטוח AIDA בתאריך 3/3/11 מלון קרלטון ת"א
הסדר של בחירה
חייל בצה"ל שנפגע בתאונת דרכים כאשר הוא נוהג ברכב שבוטח בביטוח חובה, זכאי לפיצויים גם לפי חוק הנכים וגם לפי חוק הפיצויים.
אולם החייל לא יכול לקבל פיצויים גם מהמבטחת וגם ממשרד הביטחון.
על החייל הנכה לבחור ממי הוא רוצה לקבל פיצויים - או מן המבטחת או ממשרד הביטחון.
מבחינה זו ההסדר בנוגע לתגמולי משרד הביטחון, שונה באופן מהותי מההסדר שיש עם המוסד לביטוח לאומי.
נכה שזכאי לתגמולי מוסד לביטוח לאומי יכול לפנות למבטחת ולקבל את הפיצויים, כאשר המבטחת מנכה את שווי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. כלומר הסדר של ניכוי.
נכה שזכאי לתגמולי משרד הביטחון צריך לבחור - אלו תגמולים הוא רוצה - או תגמולים לפי חוק הנכים או תגמולים לפי חוק הפיצויים - כלומר הסדר של בחירה.
שיפוי של משרד הביטחון
כאשר החייל בוחר לקבל תגמולים על פי חוק הנכים, משרד הביטחון זכאי להגיש תביעת שיפוי מכח סעיף 36 לחק הנכים כלפי המבטחת, שמשלמת למשרד הביטחון את שווי התגמולים (לא תביעת שיבוב. המדינה לא נכנסת בנעליו של החיל. מדובר בעילה עצמאית של המדינה).
איזה מסלול כדאי לחייל
בכל תיק וגבי כל חייל, צריך עוה"ד שלו, לבחור בזהירות את המסלול הכדאי.
אולם בתור כלל מנחה, בדרך כלל, עדיף לחייל הנכה לקבל פיצויים לפי חוק הפיצויים ולא לפי חוק הנכים, כלומר בדרך כלל לחייל הנכה כדאי לבחור לקבל את הפיצויים מן המבטחת בביטוח חובה.
משום מה יש דעה רווחת בציבור, ואפילו אצל עו"ד, שהזכויות הטובות ביותר לנפגע הן במסגרת נכי צה"ל - וזה למרות שהמצב בדרך כלל הפוך.
כדי לסבר את האוזן:
ההטבה העיקרית של משרד הביטחון היא תגמול חודשי. לנכים שיש להם נכות מעל 20% וזכאים לקצבה - התגמול החודשי הוא בערך 37 ש"ח לכל 1%. ("השכר הקובע" – 131.5% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המנהלי ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה.)
מנגד, על פי חוק הפיצויים הפיצוי החודשי לחייל הוא לפי השכר הממוצע במשק (8340 בניכוי מס: 8340-494 = 7,846 ש"ח), כלומר 78 ש"ח לכל 1%.
בנוסף על פי חוק הפיצויים הנכה זכאי לפיצוי עבור ראשי נזק נוספים: כאב וסבל, עזרת צד ג', וכדומה
בנוסף: בפיצוי על פי חוק הפיצויים החייל מקבל את כך הפיצויים מראש. נכות של 20% - מה עדיף: לקבל 700,000 ש"ח מראש, או 750 ש"ח כל חודש לכל החיים?
פרוצדורת הבחירה
הפרוצדורה שמסדירה את זכות הבחירה היא כזו:
החייל חייב קודם כל לתובע את משרד הביטחון. כלומר להיבדק על ידי וועדות רפואיות, עד להחלטה סופית על נכות צמיתה, כולל וועדות ערר.
אם החייל פונה קודם כל למבטחת, ומקבל פיצוי ממנה החייל לא יכול להחליט שהוא רוצה עכשיו לתובע את משרד הביטחון.
סעיף 36(א)(3): "(3) שולמו לו פיצויים לפי החוק האחר, לא יחולו עליו שאר הסעיפים של חוק זה, פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים;"
כן ראה ע"א 1162/96 פסק דין וייס נ' מאק:
אם שולמו לו פיצויים על-פי העילה הנזיקית, הנכה מאבד באופן אוטומטי את זכאותו לתגמולים על-פי חוק הנכים. אובדן הזכאות הוא מוחלט ואין לנכה אפשרות לחזור בו. הוא מוגבל מעתה לעילה הנזיקית.
התוצאה היא, כי אם, מלכתחילה, הגיש הנכה את שתי התביעות האפשריות, הבסיס של התביעה על-פי חוק הנכים נשמט ועליה להידחות בשל חוסר עילה"
לאחר שהחייל ממצה את בדיקותיו על ידי הועדות הוא זכאי לפעול נגד המבטחת, ולבדוק כמה כסף הוא יקבל מולה.
לאחר שהחייל בודק מול המבטחת מה גובה הפיצויים הוא צריך להחליט מה עדיף לו.
הבעייתיות
החייל לפי ההסדר הקבוע בסעיף 36 לחוק הנכים חייב למצות את התביעה מול משרד הביטחון בטרם יפנה לתביעה מול המבטחת.
אלא מה - מיד שמשרד הביטחון מסיים את עבודת הועדות הרפואיות - מחלקת תביעות של משרד הביטחון שולחת תביעת שיבוב למחלקת תביעות של המבטחת.
לפי סעיף 36(א)(6): אם המדינה והמבטחת הגיעו להסכם פשרה כתוב, החייל לא יכול לקבל פיצוי בשיעור שונה מזה עליו הסכימו המבטחת והמדינה, אפילו אם המדינה עוד לא קיבלה את הכסף:
(6) הגיעה המדינה לידי הסכם בכתב בדבר הפיצויים עם האדם החייב בהם לפי החוק האחר ונקבע בהסכם, שיעור הפיצויים ותנאי תשלומם, לא יהא הנכה זכאי לשיעור ולתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם, אפילו אם עדיין לא נגבו הפיצויים על ידי המדינה.
החייל לא מכיר את סעיף 36 לחוק.
לא מעט פעמים חילים פונים בתביעות למשרד הביטחון גם בלי עו"ד.
ממלאים טופס תביעה ומגישים.
החייל לא יודע שכאשר הוא סיים את הועדות הרפואיות החל מרוץ בינו לבין המדינה מי יגיע ראשון למבטחת.
מאחר שלמבטחת עדיפה תביעת משרד הביטחון - למבטחת יש אינטרס גם להקדים ולהתפשר עם משרד הביטחון. במקום לשלם לנכה את סכום הפיצויים היא יכולה לקנות תעודת חסינות בחצי מחיר.
כשהחייל בסוף מגיע לעו"ד, ועד שאוספים מסמכים, ועד שמקבלים אישור של קצין התגמולים - המרוץ כבר נגמר מזמן.
פסק הדין
בתיק של וקנין התביעה הוגשה תחילה נגד המבטחת סהר (משרד בלטר, עו"ד אמיר לאון), ששלף את קלף החסינות וביקש למחוק את התביעה על הסף.
תיקנתי את כתב התביעה, והגשתי תביעה במספר עילות נגד משרד הביטחון ונגד סהר, בטענה שהסכם הפשרה שלהם וההתנהלות שלהם - פוגעת בזכות הבחירה חייל. בתביעה התבקש בית המשפט להורות על בטלות הסכם הפשרה בהיותו נוגד את תקנת הציבור, ולחילופין לקבוע שהוא נעשה ברשלנות, תוך פגיעה בחובת הזהירות כלפי החייל, בניגוד לחובה לקיים הליך מסודר של שימוע.
הרי החייל הנכה זכאי בדין, לא בחסד, לפיצויים: גם מן המדינה וגם מן המבטחת.
לא יכול להיות ששני הגופים שצריכים לדאוג לו : יעשו עסקה מאחורי גבו ועל חשבונו.
סעיף 36 לחוק הנכים אינו קובע חובה - לא של המדינה ולא של המבטחת - להודיע לנכה על המגעים למו"מ.
בית המשפט קבע בעניין וקנין כי על משרד הביטחון להודיע מעתה ואילך לכל חייל שמתקיים בעניינו מו"מ עם המבטחת לשיפוי משרד הביטחון: הודעה על עצם קיום המו"מ, והודעה שעל החייל לדעת כי מו"מ זה עשוי לפגוע בזכויותיו.
בית המשפט קבע כי יש לתת לחייל פרק זמן של לפחות 3 חודשים להודיע עמדתו ולאפשר לו להודיע על התנגדותו למו"מ.
בית המשפט קבע כי אם החייל יודיע כי בדעתו להתנגד להסדר - אזי חובה על משרד הביטחון לתת לחייל שהות נוספת לצורך התארגנות בנוגע למיצוי זכויותיו נגד משרד הביטחון.
רק כדי לסבר את האוזן: מלוא תגמולי והבטות התובע בגין נכות של 25% במשרד הביטחון עמדו על 390,000 ש"ח, ובהסכם הפשרה הוסכם כי המבטחת תשלם רק 290,000 ש"ח.
כיום הצעת הפשרה של בית המשפט עומדת על 1.5 מליון ש"ח.
