שימוש לוואי אינו חלק מהנסיעה

תא (חי') 16203-07-09 ‏סמיון גולשטיין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

בית משפט: השלום בחיפה

פסק הדין ניתן ביום: 23/3/2011

על ידי כב' השופטת: מעין צור

עניינו של פסק הדין: האם האירוע שבמהלכו נפגע התובע מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד?

רקע: מדובר בפגיעה אשר אירעה לאחר שהתובע כיבה את המשאית שנהג בה וירד ממנה. בהתאם להנחיות, עליו לשים "נעליים" לגלגלי המשאית לפני עזיבתה, ואז לנעול אותה, למסור את המפתחות לסדרן, ולהמתין להעמסתה על ידי עובדי תנובה. תוך כדי פתיחת תא הכלים לצורך הוצאת הנעליים נפל על כף רגלו הימנית של התובע המגבה (הג'ק) של המשאית.

בית המשפט קבע, כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד ודחה את התביעה נגד חברת הביטוח.

מתוך פסק הדין:

" ההלכה הפסוקה לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד משנת תשנ"א (1992) קובעת, כי הרשימה של דרכי השימוש הקבועות בחוק הפלת"ד היא רשימה סגורה. אפנה בעניין זה לדבריו של המשנה לנשיאה ריבלין, בהסכמת השופטים ד' חשין ונאור,ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל (29.10.07) (להלן: "ענין אגד"):

"דעתי שלי היא שההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה" (השוו: א' ריבלין, תאונות הדרכים - דרכי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, 1998, עמ' 156)" (סעיף 7 לפסה"ד).

 באשר לשאלה, אימתי תחשב פעילות מסוימת כקשורה לנסיעה עצמה, נפסק בעניין אגד:

"פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגראלי מ"הליך הנסיעה" עד כדי שיש לראות בה "נסיעה" אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי. כך, למשל, דרכו של הנהג לאוטובוס - אשר חיונית לצורך ביצוע הנסיעה - לא מהווה חלק מה"נסיעה". כך גם פתיחתו של שער מוסך, או הרמתו של מחסום ביציאה ממנו (ראו הדוגמאות שמביא השופט י' טירקל בפסק הדין בעניין מכלי מלט הנ"ל)" (פסקה 7 לפסק הדין).

ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי   (8.11.07) (להלן: "עניין ביטוח חקלאי") נידון עניינו של נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים. הוא עצר את רכבו, יצא ממנו, ניגש לרכב האחר לשאול לשלומה של היושבת בו, ואז שב למכוניתו והכניס ראשו מבעד לחלון על מנת לשאול לשלום בנו. בעקבות חריקה שנשמעה הוציא את ראשו מן הרכב, ונפגע על ידי רכב אחר. בדחותו את הטענה, כי מדובר בשימוש שעשה הנהג ברכבו, קבע המשנה לנשיאה ריבלין, כי:

"לדעתי, שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב", ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון מספר 8. כאלה הם פעולותיו של הנפגע במקרה זה. התאונה הביאה את הנסיעה לקיצה, הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי-כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר" (פסקה 6 לפסק הדין).

פסק דין נוסף בו התעוררה שאלה ביחס למהותן של פעולות הלוואי הכרוכות בנסיעה ברכב הינו רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.09) (להלן: "ענין נביל"). במקרה זה התעוררה השאלה, האם קשירת מטען שהועמס על משאית לקראת נסיעה מהווה חלק מדרך השימוש של "נסיעה ברכב". המשנה לנשיאה ריבלין, בהסכמת השופטים גרוניס וג'ובראן, השיב על שאלה זו בשלילה:

"עמדתי היא כי קשירת מטען על גבי משאית לקראת הנסיעה אינה יכולה להיחשב "נסיעה ברכב" כמשמעות מונח זה בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב". אכן, פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה. בין הפעלתו של המנוע לבין תזוזת גלגלי הרכב על הכביש מפריד אך שחרור הבלם או שלוב הילוך למהלך תנועה. הפעלת המנוע היא גם תנאי פיסי לנסיעה; ללא התנעת הרכב לא יוכל הרכב לזוז ממקומו. לעומת זאת, קשירת המטען אין בה כדי לשמש חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה. יצויין כי תנאי זה, בדבר הזיקה הפיסית בין הפעולה לבין הנסיעה, הוא תנאי הכרחי אך לא בהכרח תנאי מספיק (ההדגשות אינן במקור)" (פסקה 8 לפסק הדין)."

"המסקנה המתחייבת מדבריי האחרונים הינה, כי לא זו בלבד שיש לדחות את טענת התובע, כי מדובר בשימוש לוואי לנסיעה ברכב או להחנייתו; אלא מן הדין לקבל את טענת הנתבעת, כי הוצאת הנעליים מתא הכלים והנחתן לגלגלי המשאית הן פעולות לוואי הקשורות ל"טעינתו של מטען" על גבי המשאית, שהינה פעולה המוחרגת מדרכי השימוש. מעדויות התובע והעד הנוסף מטעמו, גלעד יוסף, עולה כי ללא הנחת נעליים לא תתבצע טעינה. הנחת הנעליים משמשת חסם פיסי להתחלת הטעינה, ועל פי המבחן שנקבע בעניין נביל, היא מהווה חלק ממנה. יפים הם לעניין זה דברי המשנה לנשיאה ריבלין בע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' משה דוד פטקין (29.6.10) (להלן: "עניין הכשרת היישוב"):

"אין צורך לומר כי העובדה שהפעולות האמורות בוצעו "טרם זמנן" או ברשלנות, אין בה ולא כלום לעניין השאלה אם החלה פעולת הפריקה. פעולות הטעינה והפריקה טבען שהן כוללות מספר שלבים ואף פעולות לוואי. מקום בו פעולות הלוואי הן חלק אינטגראלי של פעולות הטעינה או הפריקה וקשורות עימן בקשר הדוק – יש לראות בהן, ברגיל, חלק מפעולת הטעינה או הפריקה (השוו: רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו(3) 495). מבחני המשנה שהוצעו בפסיקה בדבר סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה וסמיכות המקום שבו מתבצעת פעולת הלוואי למקום הפריקה או הטעינה – אינם עומדים בפני עצמם והם נועדו אך להקל, במקרים המתאימים, על מתן התשובה לשאלה אם נתקיים קשר הדוק ואינטגראלי בין פעולות הלוואי לבין פעולת הטעינה והפריקה (ההדגשה אינה במקור"

...

 לאור קביעותיי, הרי שהלכת אוסם (רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה ואח', פ"ד נט(3) 541 (2004) (להלן: "עניין אוסם") המאוזכרת על ידי התובע בסיכומיו אינה רלבנטית לענייננו. הלכה זו עוסקת בהתנגשות בין שימוש מוכר על פי החוק, אשר מופיע בהגדרת ה"שימוש ברכב מנועי", לבין חריג הטעינה והפריקה, ולפיה גובר השימוש המוכר על החריג. דא עקא כי בענייננו, כמו בעניין נביל, אין מדובר בשימוש מוכר, ועל כן לא מתקיימת כלל ההתנגשות שנדונה בעניין אוסם.

....

בסיכומי התשובה מטעמו העלה התובע טענה נוספת, כי הפעולה של הוצאת הנעליים מתא הכלים, שבמהלכה נפל הג'ק ופגע בתובע, נכנסת לגדרה של חלופה נוספת בהגדרת ה"שימוש ברכב מנועי", היא החלופה שעניינה "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה". ואולם התובע נמנע מלהתייחס לסיפת אותה חלופה, בה נאמר: "שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ...".

 בעניין הכשרת היישוב הביע המשנה לנשיאה ריבלין דעתו, בניגוד לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון, כי משמעות הביטוי "במסגרת עבודתו" בחלופה זו הינה "במהלך עבודתו, פשוטה כמשמעה", וכי המחוקק החריג את תאונות העבודה מחלופה זו (פסקה 10 לפסק הדין). לפי גישה זו, הרי שלא מתקיימים תנאיה של החלופה בענייננו.

 יחד עם זאת לא הכריע המשנה לנשיאה בסוגיה זו באופן סופי, הואיל וקבע, כי חריג הטעינה והפריקה גובר על השימוש הספציפי של הינתקות או נפילה, וכי קביעה זו באה להשלים את ההלכה שנקבעה בעניין אוסם (פסקה 11 לפסק הדין). באופן דומה, הרי שבענייננו אף אם חל השימוש הספציפי של נפילה, הרי שחריג הטעינה גובר עליו.

לאור האמור לעיל, הרי שנפילתו של הג'ק על רגלו של התובע במהלך הוצאת הנעליים מתא הכלים אינה באה בגדר הגדרת ה"שימוש ברכב מנועי", ולכן התאונה איננה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד. לפיכך דין התביעה להידחות."