עא (ת"א) 1286-09 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' אשר שועעי
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 12/4/2011
על ידי כב' השופטות: אסתר קובו, סג"נאב"ד, מיכל רובינשטיין, סג"נ ועופרה צ'רניאק
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אשר קבע, כי האירוע שמהלכו נפלה עגלה כבדה ממשאית וגרמה לנפגע נזקי גוף, מהווה תאונת דרכים לפי ההגדרה בחוק הפלת"ד?
בית המשפט קיבל את הערעור וקבע, כי האירוע הנדן אינו מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד.
מתוך פסק הדין:
" בית המשפט נדרש פעמים אין ספור ל"כללי הכרעה" בפרשנות המונחים המרכיבים את האירוע "תאונת דרכים". כבר נאמר על הפלת"ד כי:
"חוק הפיצויים נתפר טלאי על טלאי, וחלקיו השונים אינם עולים תמיד בקנה אחד זה עם זה. משמשים בו בחוק זה מונחים בעלי פריסה רחבה ולצדם הגדרות פרטניות, שבחלקן אף לובשות אופי קזואיסטי. החוק כולל הגדרה בסיסית של תאונת הדרכים והגדרה כוללת, הגדרה ראשית והגדרות משנה, חזקות מרבות וחזקות ממעטות, כללים וחריגים, הוראות כלליות והוראות מיוחדות - כולם עומדים זה לצד זה, ולעתים מסיגים זה את תחומו של זה. הקושי מתגבר עקב חוסר הקוהרנטיות והיעדר העקביות בכל הנוגע לתכלית החוק [...]" (עניין אוסם, בעמ' 552-553).
והנה, בערעור זה עלינו להחליט אם בנסיבות בהן עבר המשיב 1 ליד המשאית כשמטען שעליה הידרדר, התנתק ופגע בו, ב"תאונת דרכים" עסקינן.
על מנת שהתרחשות תבוא בתחומי ההגדרה של "תאונת דרכים" עליה לקיים חמישה יסודות מצטברים: (א) מאורע (ב) שנגרם בו נזק גוף (ג) עקב (ד) שימוש ברכב מנועי (ה) למטרות תחבורה.
אין מחלוקת באשר לשני יסודותיו הראשונים של המונח (מאורע שנגרם בו נזק גוף), המחלוקת נטושה על שלושת יסודותיו האחרונים (עקב, השימוש ברכב מנועי, למטרות תחבורה). נכריע בהם אחד לאחד, לאו דווקא לפי סדר הופעתם. "
אימתי נחשבת פעולה כפעולת לוואי לפעולת הפריקה? הפסיקה עיצבה את גבולות הפריקה והטעינה, החל מתחילתן, סיומן ופעולות הלוואי הכרוכות בהן. מחד גיסא, נקבע כי ראוי להימנע מהרחבה בלתי מבוקרת של הפריקה והטעינה. מאידך גיסא, יש להקפיד שלא לצמצמן ולהוציא מתוכן פעולות שהמחוקק ראה בהן מרכיבים אינהרנטיים שלהן (ראו בעניין אוסם, בעמ' 559; ע"א 3457/93 שמואל נ' נשר, מפעלי מלט ישראליים בע"מ, פ"ד נ(4) 301, 305 (1996)). וכך -
"במקום שבו פעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה נבחן על-פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה שבה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, ועתים אף סמיכות המקום שבו מבוצעת פעולת הלוואי למקום שבו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה [...]" (רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב דואני, פ"ד נו(3) 495, 502 (2002)). שכן, לפי רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 4.2.2009) ורע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 381 קשירת המטען המצוי על רכב קודם ליציאתו לדרך נחשבת לפעולת לוואי של פריקה וטעינה."
"תיקון מס' 8 לחוק, שהגדיר בפעם הראשונה את הגדרת השימוש ברכב מנועי, הוציא מפורשות מגדר ההגדרה את הפריקה וטעינה של רכב עומד. תכלית ההוצאה של פריקה וטעינה מגדר החוק הייתה להבטיח פיצוי על סיכון שהוא תולדה של שימוש ברכב מנועי. לפי ההגדרה, טעינה ופריקה כשהרכב נוסע נכללת עדיין בהגדרת השימוש, זאת, כדי לעמוד בקנה אחד עם מבחן הסיכון. כך, למשל, כשחפץ מושלך תוך כדי נסיעה, התנועה של הרכב משפיעה על כך ולכן מתקיים הסיכון התחבורתי.(ראו יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 92 (מהדורה שלישית, 2005).
סיכומה של נקודה זו, קשר הסיבתי לא מתקיים ועל כן אין עסקינן בתאונת דרכים על פי הפלת"ד. "
