תשלומי מבטחים האם פנסיה או תגמולים

ע"א  7696/09 וע"א 9357/09 אילנה עמיר ויצחק עמיר נגד חברת החשמל לישראל בע"מ ואח'

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 12/5/2011

על ידי כב' השופט: י' עמית

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורם של יורשי המנוח שנפטר בעקבות תאונת עבודה שארעה לאחר שבמפעל פרצה שריפה?

רקע: המחלוקת העיקרית שהיא בעלת משמעות כספית של ממש, היא בעניין ניכוי הסכום ששולם ליורשי המנוח על ידי "מבטחים". לטענתם, יש לראות את המענק החד פעמי שהשתלם על ידי מבטחים כתגמולי ביטוח (כאשר הסכום שהתקבל מורכב מ"תגמולים" בסך 339,790 ₪ ופיצויי פיטורין בסך 150,708 ₪) אשר היו משולמים למנוח ממילא במקרה של פיטורין או התפטרות כדין, והסכום בגין תגמולים שולם למערער בגין כספים שצבר משך כל שנות עבודתו במפעל.

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של יורשי המנוח.

מתוך פסק הדין:

"מאז ומתמיד תשלומי פנסיה לא נחשבו כחוזה ביטוח ונקבע כי יש לראותם כטובת הנאה שיש להפחיתה מסכום הפיצויים (ע"א 154/70 בידה נ' רובין, פ"ד כה(2) 43 (1971) (להלן: עניין בידה); עניין פלצ'י; ע"א 110/80 גבאי נ' וליס, פ"ד לו(1) 449 (1982) (להלן: עניין וליס)).

היו שחלקו על טעמה של הלכת בידה והפסיקה שהלכה בעקבותיה, הן מהטעם שהיא מסתמכת על הדין האנגלי (ציפורה כהן "בשולי 154/70 שושנה בידה נ' חנן רובין" עיוני משפט 228 (1972)) והן לגופה של הלכה."

"הדעה הרווחת מאז הלכת בידה היא כי נוכח מטרת דיני הנזיקין להשיב מצב הנפגע לקדמותו אלמלא הפגיעה, אין לאפשר לנפגע להנות מסכום נוסף על זה שהיה לו אלמלא נפגע, וכי מתוך סעיף 86 שעניינו חוזה ביטוח, נשמע לאו לגבי טובות הנאה שמקבל נפגע ושאינן "על פי חוזה ביטוח" (ציפורה כהן "ניכוי טובות הנאה שלא על פי חוזה ביטוח מפיצויי הניזוק" עיוני משפט ב 908 (1972)). 

עם זאת, יש לזכור כי לא כל תשלום המשולם לתלויים על ידי קרן הפנסיה מסווג בהכרח כתשלומי פנסיה. כך, לדוגמה, יכול וישולמו לתלויים סכומים מכוח תכנית ביטוח חיים קולקטיבי שנעשה על ידי קרן הפנסיה, או ביטוח פנימי שנעשה מתוך כספים שהעובדים הפרישו לשם כך. לכן נקבע בפסיקה כי הסיווג של תשלומים ששולמו על ידי קרן פנסיה, אם כתגמולי ביטוח או כתשלומי פנסיה, נגזר ממהות התשלום ותנאי החוזה מכוחו שולמו התשלומים."

"הנטל להוכיח כי התשלום הוא בגדר תגמולי ביטוח ולפיכך פטור מניכוי, מוטל על הטוען (ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח בוסקילה ז"ל, פ"ד  לח(4) 785 (1985) (להלן: עניין בוסקילה); ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705, 742 (1994)). "

"ואכן, אחת האינדיקציות לזיהוי ולסיווג התשלום כפנסיה או כתשלום מכוח חוזה ביטוח היא אם קרן הפנסיה מצאה לחזור בתביעת שיבוב על המזיק-המעוול, כמיטיבה מכוח זכותה לפי חוק הטבת נזקי גוף. עמד על כך בית המשפט בעניין בוסקילה. שם, למרות שלכאורה היה מקום לנכות את הסכומים ששולמו על ידי "מבטחים", הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לנכות תשלומים אלה."

"לאור זאת, איני רואה להחיל את הלכות בוסקילה ושיבם בענייננו. למעלה מן הצורך, ובמישור המהותי כפי שעולה מהלכות אלה, ספק בעיני אם העובדה אי הגשת תביעת שיבוב על ידי "מבטחים", מאיינת את זכותו של המזיק לתבוע ניכוי תשלומי הפנסיה ששולמו לניזוק. כפי שהראינו לעיל, ההצדקה העיקרית והמקובלת לניכוי תגמולי הפנסיה היא, שיש בכך כדי להשיב את מצב הניזוק לקדמותו אילולא העוולה ולא להיטיב מצבו מעבר לכך, בעוד שהרציונל שלא להנות את המזיק-המעוול הוא המשני בחשיבותו.

אותיר את הדברים בצריך עיון, ואבחן להלן כיצד לסווג את התשלומים ששולמו על ידי "מבטחים" על פי חומר הראיות שהובא בפני בית משפט קמא – האם כתשלומי פנסיה או כתשלום על פי חוזה ביטוח.

ענייננו בקרן הפנסיה "מבטחים", להבדיל מקרן הפנסיה "מבטחים החדשה",  ונקודת המוצא היא ש"מבטחים" הישנה אינה כחברת ביטוח רגילה (להבחנה בין קרנות הפנסיה החדשות לקרנות הפנסיה הותיקות, ראה פסק דינה המקיף של כב' הנשיאה גילאור בת.א. (מחוזי-חיפה) 22776-12-09 מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ נ' המאגר הישראלי (לא פורסם, 27.3.2011). באותו מקרה נקבע כי יש לראות את תשלומי פנסית הנכות המשתלמים על ידי קרן פנסיה חדשה כתשלומים המשתלמים לפי חוזה ביטוח ולכן אין להביאו בחשבון בשומת הפיצויים). ברגיל, ההצטרפות ל"מבטחים" נעשתה על פי הסכם קיבוצי ועל פי מגזרים ענפיים ולא מכוח בחירתו האישית של העובד. לכך יש להוסיף כי ביטוח בקרן-פנסיה הוא נפוץ ביותר, לעיתים אף בגדר חובה, ובכך דומה יותר לביטוח לאומי שאין חולק על ניכוי גימלאותיו מסכום הפיצויים. ענייננו במנוח שהיה שכיר, והוא ומעבידו הפרישו יחדיו סכומים לקרן הפנסיה, להבדיל מחברת ביטוח רגילה שרק העובד משלם דמי הפרמיה. וכדברי השופטת בן-פורת בעניין פלצ'י "תכנית פנסיה במקום העבודה אינה 'חוזה ביטוח'".

בהקשר זה אציין כי המחוקק הוציא במפורש מתחולת חוק חוזה ביטוח "קופת גמל לקיצבה" בהתאם לצו חוזה ביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק) התשמ"ו-1986."

"עוד אפנה להודעת הפיקוח על עסקי ביטוח (ענפי ביטוח), התשמ"ה-1985, המבחינה בין סוגים שונים של ביטוחים. סעיף 1(3) להודעת הפיקוח מגדיר "ביטוח פנסיה - קרנות פנסיה להבטחת קיצבה ליחידים, בין לפי הסכם קיבוצי ובין לפי כל הסדר אחר, למעט ביטוח גימלה כאמור בפסקה (1)", וביטוח גימלה מוגדר בס"ק (1) להודעת הפיקוח במסגרת הגדרת "ביטוח חיים מקיף" כגימלה שסכומה "מחושב על בסיס הצבירה לתחילת תשלומי הגימלה, למעט ביטוח פנסיה כאמור בפסקה (3)."

"לא רק שהמערערים כשלו מלהוכיח כי הסכום ששולם על ידי "מבטחים" הוא בעל מאפיינים ביטוחיים ועל-כן אין לנכותו, אלא שמהראיות שהובאו ניתן להסיק היפוכו של דבר, קרי, כי מדובר בתגמולי פנסיה כפשוטם."

"הוראות התקנון אף עולות בקנה אחד עם תשובתה של נציגת "מבטחים" כי התשלום הוא בגדר פדיון פנסיה. ניכוי הסכום ששולם על ידי "מבטחים" מביא לסימטריה בתוצאת פסק הדין: מחד, נפסקו למערערים הפסדי הפנסיה שהייתה משולמת למנוח אילולא פטירתו, ומאידך, יש לנכות הסכומים ששולמו לו על ידי מבטחים בתשלום חד-פעמי חלף תשלומי הפנסיה.

המערערים טענו כי הסכום ששולם על ידי "מבטחים" כולל גם תשלום בגין פיצויי פיטורין ולכן אין לנכותם. טענה זו הועלתה בעניין וליס ונדחתה על ידי בית המשפט:

"אשר לפיצויי הפיטורין, ששולמו למערערים, ייאמר. כי המנוח היה זוכה עם פרישתו לגימלאות לאחת משתיים - או לפיצויי פיטורין או לתשלומי פנסיה - ולא לשניהם גם יחד. משפסק בית-משפט קמא פיצוי על אבדן הפנסיה עד לגיל תוחלת חייו של המנוח (75 שנה). אין לזכות את המערערים בהנאה הכפולה - גם הפנסיה המלאה וגם פיצויי פיטורין. לפיכך, מששולמו למערערים פיצויי פיטורין בסכום כולל של 35,359.20 ל"י, צריך היה בית-משפט קמא לנכות מסכום הפיצוי שפסק את הסכום הזה במלואו... הוא הדין, למעשה, גם בסכום של 15,210 ל"י, שהצטבר לטובת המנוח מכספים, שהופרשו לקרן תגמולים אשר ב"מבטחים" מכספי  המנוח ומכספי מעבידתו" (שם, בעמ' 465)."

פסק הדין באתר בית המשפט.