בביטוח ריסק הזכות למוטב ולא לנושה

עא (ת"א) 2155-09‏ ‏ תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' יעל ירון

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 29/5/2011

על ידי כב' השופט: ד"ר קובי ורדי

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של הנושה על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה אשר קיבל את בקשתה של המוטבת לפי ביטוח החיים (ריסק) של המנוח וקבע, כי זכותה גוברת על זכויות נושי המנוח אשר לטובתם הוטלו עיקולים על פוליסת ביטוח החיים שעשה המנוח בטרם פטירתו.

בית המשפט דחה את הערעור

מתוך פסק הדין:

"למעשה על-מנת להכריע בשאלה המשפטית הנ"ל, עלינו לבחון תחילה, האם הזכות לתגמולים על-פי פוליסת ביטוח החיים היא של המנוח אם לאו. במידה והתשובה לשאלה זו חיובית, הרי שניתן לכאורה לעקל זכות זו עקב חובות של המנוח, אך במידה והתשובה לשאלה זו שלילית, הרי שלכאורה, כלל לא ניתן להטיל עיקול על זכות זו עקב חובות של המנוח, שכן זכות זו כלל אינה שייכת למנוח. "

"בענייננו, כאמור, השאלה היא מהן "זכויותיו על פי החוזה" של המבוטח. ובמילים אחרות, האם הכוונה היא לזכויותיו של המבוטח לקבל את תגמולי הביטוח, אם לאו.

פרופ' ידין בספרו "חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981" פירוש לחוקי החוזים, עמוד 60 (גד טדסקי עורך, התשמ"ד) התייחס לשאלה זו וסבר כי למעשה זכותו היחידה של מבוטח על-פי חוזה הביטוח היא הזכות לדרוש את תשלומי התגמולים למוטב, בהתאם לסעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח, ואין למבוטח זכות לתגמולי הביטוח, ובלשונו של פרופ' ידין:

"אם זכויות המבוטח על פי החוזה יהוו למעשה נכס בעל ערך אשר המבוטח יצליח להעביר או לשעבד ואשר לנושיו כדאי יהיה לעקלו – זוהי שאלה אחרת, כי אין למבוטח זכות לתגמולי ביטוח;כל מה שיש לו היא הזכות לדרוש תשלומם לידי המוטב. לפיכך קיים ספק אם בכלל תהיה לכל ההוראה הזאת משמעות מעשית."

עמדתו הנ"ל של פרופ' ידין אומצה גם על-ידי המלומד ירון אליאס דיני ביטוח כרך א', עמוד  628 (מהדורה שנייה, תשס"ט- 2009) שציין בספרו בהתבססו על דבריו של פרופ' ידין, כי הואיל ולמבוטח אין זכות לתגמולי הביטוח, וזכותו מתמצה בדרישת התשלום למוטב בלבד, הרי שעיקול שהוטל על זכות זו אינו פוגם בזכותו של המוטב לקבל את כספי הביטוח, ובלשונו של אליאס:

"פרופ' ידין מציין כי להעברה, שעבוד או עיקול של זכות המבוטח אין כל משמעות מעשית, שכן למבוטח אין זכות לתגמולי ביטוח. כל מה שיש לו הוא הזכות לדרוש תשלומם לידי המוטב. מכאן, שהטלת עיקול על פוליסה לביטוח חיים למשל, אינה פוגמת בזכותו של המוטב לקבל את כספי הביטוח. האדם הזכאי לקבל את תגמולי הביטוח בקרות האירוע המזכה הוא המוטב. העיקול על זכויות המבוטח מוגבל לזכויות המוקנות לו בחוזה. מובן אפוא כי עיקול זה אינו יכול לתפוס ברשת זכות שאינה מוקנית לו מלכתחילה (קבלת תגמולי הביטוח)."

בהתאם לאמור, וכפי שקבע בית משפט קמא בהתבססו על נימוקיו בפס"ד בן דוד, ובהתאם לעיקרון לפיו הנושה אינו יכול לעקל יותר ממה שיש לחייב, הרי שבנסיבות העניין, משזכותו של המבוטח על-פי סעיף 13(א) לחוק חוזה הביטוח, היא אינה הזכות לקבל את תגמולי פוליסת ביטוח החיים שערך (שכן "מקרה הביטוח" בפוליסת ביטוח חיים הוא מותו של המבוטח ומשכך, ברי כי המבוטח לעולם לא יהיה יכול להנות מתגמולי הביטוח), הרי שאף אם נרשם עיקול על-ידי המערערת, בין אם בטרם נקבע מוטב על-ידי המבוטח-המנוח ובין אם לאחר מכן, הרי שעיקול זה אינו תופס ואינו חל על תגמולי הביטוח, שכן זכות זו כלל לא הייתה של המבוטח אף בטרם קרות מקרה הביטוח. "

בנסיבות אלו, לא ניתן לעקל את תגמולי הביטוח, שכן לא מדובר ב"נכס" ואף לא ב"זכות עתידה" גם בפרשנותה הרחבה ככוללת ציפייה לזכות שטרם התגבשה, שכן לא קיים כלל מצב בו הייתה יכולה לצמוח למנוח טובת הנאה כלשהי מהכספים (ראו לגבי "נכס" הניתן לעיקול ע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, פ"ד נז(3) 577 (2003)).

הנה כי כן, ולאור הנימוקים שהובאו לעיל מקובלת עלי העמדה לפיה זכותו של המבוטח על-פי חוזה ביטוח החיים שערך, אינה כוללת את זכותו לקבלת התגמולים במקרה מוות. "     

"הטעם לאבחנה הנ"ל הוא ההבדל המהותי שבין שני הרכיבים הנ"ל, כך שבעוד רכיב הסיכון של פוליסת ביטוח החיים, לעולם לא יתממש בחייו של המבוטח והוא לא יכול להנות ממנו, כפי שצויין לעיל, הרי שרכיב החסכון ניתן למימוש בחייו של המבוטח והמבוטח עשוי להנות ממנו עוד בחייו, ומשכך ניתן כעיקרון לעקלו.

כאן המקום לציין כי בפס"ד קורן שניתן על-ידי כבוד השופט בר-אופיר בו נקבע כי כעיקרון הזכות של המעקל גוברת על זכותו של המוטב בהתאם לסעיף 13(א) לחוק חוזה הביטוח, "הנחת העבודה" הייתה כי זכותו של המבוטח שעוקלה היא הזכות לקבל את התמלוגים עם קרות מקרה ביטוח, ובית המשפט לא דן בשאלת טיבה של זכות המבוטח, ואף לא עשה את האבחנה הנ"ל בין רכיבי פוליסת ביטוח החיים, ומשכך בתי משפט השלום בשורה של פסקי דין "סטו" מפסק דין זה (ראו: בשא (ירושלים) 8991/06 כלל חברה לביטוח נ' אלכסנדרוביץ' (לא פורסם, 16.7.07), פס"ד גלעד, פס"ד בן דוד, הפ (תל-אביב)  200883/06    עמר נ' הפניקס חברה ישראלית (לא פורסם, 7.7.08), הפ (הרצליה) 1887-07-07  ברלר נ' איילון) וקבעו כי בהתאם לכלל לפיו לא ניתן לעקל יותר ממה שיש לחייב, ובהתחשב בטיב הזכויות שהיו בידי המבוטח בחייו - זכותם של המוטבים גוברת (לביקורת על הדיון החסר שבפס"ד קורן לעניין טיב הזכויות של המבוטח בביטוח חיים ראו: שחר ולר, חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 כרך ראשון (2005) 406 הערת שוליים 2, וכן ביקורת שנמתחה על פסק דין זה במאמרה של חנה הרדוף, עיקול זכויות המוטב בביטוח  חיים, הפרקליט, מה (תש"ס) 211-216).

הפרשנות הנ"ל שעושה אבחנה בין רכיבי הפוליסה בביטוח החיים, מביאה לכך שסעיף 13(א) לחוק חוזה הביטוח לא רוקן מתוכן והוא מתיישב עם העיקרון הבסיסי בדיני העיקול לפיו לא ניתן לעקל זכויות שלא היו של החייב.       

     
כמו כן, פרשנות זו מתיישבת עם סעיף 147 לחוק הירושה, הקובע כי סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על-פי חוזה ביטוח אינם בכלל העיזבון..."

"השופטת ר' לבהר שרון:

אני מסכימה ומצטרפת לפסק דינו הממצה, המעמיק והמנומק של חברי השופט ד"ר ורדי, שבמקרה זה זכותה של המערערת גובר על העיקולים שהוטלו, שכן מדובר בפוליסת ביטוח חיים, ללא מרכיב חיסכון, שלעולם לא יתממש בחייו של המבוטח, ואין מצב שיוכל לזכות בסכומי הביטוח בחייו.

לטעמי, שונה יהיה המצב כאשר מדובר בקופת גמל ובכספי חיסכון כאשר ניתן יהיה לעשות הפרדה בין הסכומים, ולבודד את הסכומים שנובעים מהחיסכון והמנוח זכאי לקבלם."