עא (ת"א) 57180-03-11 ד"ר שלמה כהן נ' מנורה חברה לביטוח, רמות סוכנות ביטוח ועידית בן יהודה
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 21/7/2011
על ידי כב' השופט: סגן הנשיא גדעון גינת
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של המבוטח על פסק דינו של בית משפט השלום ולקבוע, כי מכתבו של המבוטח לסוכנת הביטוח משקף את הסיכום לגבי תנאי הביטוח לפיו כלי הרכב המבוטחים יטופלו אך ורק במוסכים אשר יבחר המבוטח וכי החלקים שיוחלפו יהיו חלפים מקוריים וחדשים.
בית המשפט קיבל את הערעור
מתוך פסק הדין:
"אינני רואה מדוע לא ניתן להסתמך כראיה לגבי תוכן ההסכמה, על מכתב שכתבה המשתתפת מטעם המבוטח, בפגישה הנדונה."
"אני סבור כי כאשר אין, למעשה, הכחשה בדבר הגעת המכתבים הנדונים ליעדם, ואין גם טענה של תגובה עניינית לנאמר בהם בזמן אמת, הרי לא יכול להיות ספק בכך, שתוכן המכתבים מתעד נאמנה את המוסכם בעל פה בין המערער למשיבות. כפי שבמקרים מסוימים ראו באי-הסתייגות של מבוטח מתנאי פוליסה שנשלחה אליו משום ראייה להסכמתו לתנאים אלה, על בסיס כללי ההשתק מכוח התנהגות, כך ניתן לייחס למבטחת ולסוכניה משום הסכמה לאמור במכתבים כאשר לא הגיבו עליהם בזמן אמת. ראו והשוו: ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר חב' לביטוח"."
"המלומד שחר ולר בפירוש המקיף שכתב, חוק חוזה הביטוחתשמ"א 1981, כרך שני (ירושלים 2007), מראה, כי קיימת אפשרות להסכמה חוזית מפורשת בשאלה אם יפוצה המבוטח לפי העיקרון "חדש תחת ישן" או לפי "ישן תחת ישן". גם אם "הרעיון הוא, ששיעור תגמולי הביטוח צריך לשקף את העובדה שהנכס המבוטח התבלה", שם עמ' 158 למטה, עדין יש מקום לפוליסות המזכות את המבוטח בקבלת "חדש תחת ישן", שם, עמ' 159 למעלה. בה"ש 68 (עמ' 159 למטה) מביא המחבר את דברי השופט י' שילה ב-ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281, 291 למעלה (31.12.81), לפיהם אם כתוצאה מעוולה הושמד רכושו של אדם, הוא זכאי לפיצוי בשיעור עלותו של נכס חדש. במקום אחר כותב המחבר כי "בנסיבות מסוימות ראוי לחייב את המבטחת לשפות את המבוטח לפי הכלל של "חדש תחת ישן" אף אם הפוליסה אינה כוללת תניית כינון", שם, טכסט לה"ש 92 בעמ' 164. אני מביא את הדברים כדי להראות, שאין בהוראות המחוקק כדי למנוע את ההסכמה (המיוחדת) לה טוען המערער בענייננו."
"הפניתי את שימת-לב ב"כ בעלי-הדין להוראות אלה במהלך שמיעת הערעור, מכיוון שלא נשמעו טענות בהקשר זה בבית-משפט השלום. אין ספק שהפוליסה אינה מגדירה "חלק הדומה לו בתכונותיו ובתיאורו" או "חלק דומה לזה שאבד או ניזק". לכאורה ניתן לטעון, שאם סבורה המבטחת, כי ראוי לאפשר במקרה של נזק התקנה של חלפים שלא יוצרו על-ידי יצרן הרכב או של חלפים ישנים, הרי שאין מניעה שתגדיר את המושגים באופן ברור וחד-משמעי בפוליסה.
גם מדברים אלה אני למד, שאין מניעה להסכמה מפורשת של המבטח והמבוטח לגבי היקף חבות המבטח וזכויות המבוטח לפי סעיף 8 לפוליסה.
עוד ברור מהאמור עד כאן, כי אין יסוד לסברתה של השופטת המלומדת (בעקבות טענותיו של בא-כוח המשיבה), כי עמדתו של המערער "סותרת את העיקרון העומד בבסיס דיני הביטוח... שכן הוא נוגד את העיקרון של 'השבת המצב לקדמותו' " (סעיף 8(ה) לפסה"ד בעמ' 6 למעלה).
לכאורה ניתן גם לטעון כי חלק הדומה בתיאורו לחלק שניזוק הוא רק חלק שיוצר על-ידי יצרן הרכב, שכן חלק תחליפי שיוצר על-ידי אחר, תיאורו בהכרח שונה מתיאור החלק שניזוק. בשים-לב לכך, שהנושא לא נדון בבית-משפט השלום אינני מביע דעה מגובשת בהקשר זה כאן."
