היעדר אחריות בגין נפילה ממרפסת

תא (י-ם) 6046-04‏ ‏ י.ל נ' מרדכי אשרוב ואח'

בית המשפט: המחוזי בירושלים

פסק הדין ניתן ביום: 20/7/2011

על ידי כב' השופטת: מרים מזרחי

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה את התביעה של אדם שנפגע כאשר נפל ממרפסת המשרד שבבעלות המבוטח אשר הוגשה כנגד המבוטח וכנגד חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות חוקית?

בית המשפט דחה את הערעור הואיל ולא הוכח קשר סיבתי בהסתברות של 51% בין מחלת התובע לאירוע התאונה. גם לא ניתן לקבוע כי האירוע גרם להחמרתה של המחלה.

מתוך פסק הדין:

"לאחר עיון בטענות הצדדים ובחינה דקדקנית של גרסת התובע בתצהירו ובעדותו, באתי לידי מסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכחת גרסתה עובדתית ברורה, לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי. אכן, התובע הוא היחיד שנכח במקום התאונה והינו היחיד שיודע כיצד זו התרחשה. העד האחר היחיד שראה את אירוע הנפילה היה מר פנטל, כאמור, ואולם זה ראה את נפילת הגוף בלבד ולא את נסיבותיה. אלא שהתובע לא התמודד עם ריבוי הגרסאות וקשיי מנגנון הנפילה והסתפק באמירה בעלמא לפיה לא צריכה להיות מחלוקת לעניין אירוע התאונה אף כי היה ברור כי קיימת מחלוקת מהותית לעניין נסיבות התאונה, אשר באה לידי ביטוי בצורה מובהקת במהלך כלל החקירות הנגדיות בתיק.

מקובלת עלי טענת הנתבעים כי גרסת התובע לעניין נפילתו אינה קוהרנטיות, אינה ברורה, ואין לה הסבר מניח דעת. התובע לא ידע להסביר מדוע נפל, האם נפל עליו המזגן ואף היכן עמד במרפסת- על יד המעקה הגבוה או על יד המעקה הנמוך. גם אם אניח שהתובע אינו זוכר היכן עמד במרפסת- האם יתכן שימסור גרסאות שונות לעניין מיקומו ואופן נפילתו- כאשר אינו זוכר כלל מה קרה. יתר על כן, מתעורר קושי להבין את מנגנון הנפילה בכל גירסה שהועלתה ותמוהים דבריו לפיהם, נפל על אף ששתי רגליו היו אחוזות בקרקע ויד אחת אחזה במעקה".

"המסגרת הנורמטיבית של עוולת הרשלנות מצויה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין (להלן:"הפקודה"). כדי לקבוע האם התגבשו יסודות עוולת הרשלנות יש לבחון האם המזיק חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק (ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' סוהן (תקדין); ע"א 243/93 עיריית ירושלים נ' גורדון (תקדין); ע"א 4530/91 רשות הנמלים והרכבות נ' צים חברת השיט הישראלית (תקדין), האם המזיק הפר את אותה חובת זהירות על-ידי התרשלות, והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק- היינו האם היה קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש".

"כידוע, נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית הרי שיש לבחון האם אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, היה אדם סביר יכול וצריך לצפות את התרחשות הנזק הספציפי למי שניזוק בפועל. ובענייננו, האם ניתן לצפות את נזקו של התובע במישור הטכני ובמישור הנורמטיבי, כאשר רק בגין סיכון בלתי סביר- "אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" - מוטלת חובת זהירות קונקרטית (פרשת ועקנין, ע"א 145/80, הנ"ל בעמ' 127).

 אשר לנתבע 1, הלכה היא כי הבעלות במקרקעיןיוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין, בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו. מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין, ומכאן חובתו של בעל המקרקעין כלפי מבקרים למנוע סיכונים בלתי סבירים (ע"א 145/80הנ"ל). להלן תיבחן השאלה אם מדובר בסיכון בלתי סביר.

אשר לנתבעת 3- הרי שחובת הזהירות מוטלת עליה מעצם היותה בעלת הפיקוח והשליטה על הבניין בו נמצא הנכס ומעצם היותה בעלת היכולת לכפות על הנתבע 1 לתקן את הנכס הספציפי, את המרפסת ואת המעקה הספציפי. כמו כן מתבקשת לגביה הכרה בחובת זהירות מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) המסמיכה את העירייה לעשות כל הדרוש לשמירה על ביטחון הציבור בתחומי העירייה (סעיף 249 (13). סמכויות אלה מעניקות לעירייה כוח שלטוני באשר לשמירת בטיחותם של מבנים בכלל ובפרט בטיחותם של מבנים לשימור, או בניינים מסוכנים כגון זה בו עסקינן. במקרה דנן, נתבעת 3 היא שיזמה את תיקון המרפסת, פיקחה על עבודות התיקון ואשרה את ביצוען מבלי לשנות את גובה המעקה."

"אציין כי אין זה מובן מאליו שאדם בוגר ובריא יפול כך סתם ממעקה מרפסת, זאת אף כי למעקה לא קרה דבר- המעקה היה יציב, לא נפל ולא התעקם. כמו כן, על אף שהמעקה אינו עומד בתקן הישראלי העדכני לעניין גובהו, לא הוכח שהמעקה היה כה נמוך שהיה בו סיכון לאדם בוגר. המעקה סיפק תמיכה ליד, וגובה המעקה כ-10-20 ס"מ מהגובה הדרוש על-פי התקן העדכני, לא היה בו להערכתי כדי לגרום לכיפוף מסוכן, לבלבול או לסחרחורת המביאים לחולשת הרגליים ולסכנת איבוד שיווי משקל. לשון אחר, גובהו של המעקה אינו נמוך באופן חריג והסיכון הנגרם ממנו אינו בלתי סביר. לא מצאתי כי אדם מבוגר נחשף לסיכון של נפילה בשל גובה זה, כאשר הוא עומד על קרקע המרפסת ואינו מטפס על המעקה".

שנית, מקובלת עלי הטענה לפיה, בעת בנייתו עמד המעקה בדרישות החוק וכך עד לתקן הישראלי העדכני משנת 1998, המעקה אף עמד בתקן הנדרש על פי התקנות משנת 1970. כמו כן, על פי תקנות התכנון והבניה, התקן העדכני רלוונטי לבניינים אשר נבנו החל משנת 1998 ולבניינים הדורשים היתרי בנייה (כך על פי כותרת התקנות) ולא למבנים שנבנו לפני כ- 80 שנה".