עא (ת"א) 2319-09 אמיר איריס נ' ישיר, איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 21/8/2011
על ידי כב' השופט: ישעיהו שנלר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורו של המבוטח על פסיקה של בית משפט השלום לפיה הפוליסה של המבוטח בחברת הביטוח במועד אירוע הנזק כבר היתה מבוטלת?
רקע: מכתב הביטוח נשא את התאריך 15.10.07 ונכתב בו, בין השאר, כי פוליסת הביטוח "...תהא בטלה בתום 30 יום מיום משלוח מכתב זה, דהיינו בתאריך 14/11/2007 בחצות...". השריפה שגרמה לנזק לרכב אירעה בלילה שבין 14.11.07 לבין ה-15.11.07.
.בית משפט השלום קיבל את גרסת המבטחת, לפיה השריפה אירעה לאחר חצות, בהסתמכו על גרסת אנשי כיבוי האש, לפיה ההודעה על האירוע התקבלה בשעה 01:11.
בית המשפט דחה את הערעור.
מתוך פסק הדין:
"לא מצאתי נימוק ראוי אשר בגינו יש מקום להתערב באותו ממצא עובדתי של בית משפט קמא אודות מועד פריצת השריפה."
"מכל מקום, ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעת ממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים, וכאמור, המקרה דנן אינו נמנה על אותם המקרים [ראו רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ (לא פורסם 4.1.2010); רע"א 1204/09 קרן תורה ועבודה נ' מדינת ישראל–מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם 18.1.2010 ); ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה (לא פורסם, 1.8.2011)]."
"במקרה דנן, לא הסתפקה המשיבה בציון מספר הימים, אלא ציינה מפורשות את מועד כניסת הביטול לתוקף, ועל כן אין מקום להיזקק כלל ועיקר לאותה טענה שבחוק הפרשנות, אשר גם היא – קרוב לוודאי, אף לא נטענה בפני בית משפט קמא.
יתר על כן, גם הטענות הקשורות בנושא ההוראות המיוחדות בעניין היות הפוליסה משועבדת, הינן בגדר טענות אשר לא נטענו בפני בית המשפט קמא ועל כן אין מקום שערכאת הערעור תזקק לטענות אלו. לא בכדי טענה המשיבה כי ככל שהטענה הייתה נטענת, היה מקום לבחון את התשתית העובדתית טרם הסקת מסקנות משפטיות אלו או אחרות."
"אחת הטענות של המערערת, עניינה בתהייה האם הביטול ייכנס לתוקף גם אם לא בוצעה כלל המסירה.
בת.א. (חי') 16934/01 גולדשטיין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 1.8.04) התייחס כב' השופט סוקול לשאלה זו הגם שאגב אורחא, וכשמדבריו בפסקה 20 עולה, כי לכאורה אם אכן המבטחת שם הייתה מתנה זאת באופן מפורש, ניתן היה להכיר בהתנאה מפורשת שכזו.
במקרה דנן, כפי שהבאנו לעיל, קיימת התנאה מפורשת. המשיבה אינה נסמכת על תקנות הביטוח בלבד, אלא כללה בפוליסה את אותה הוראה כי המועד הקובע הינו מועד המשלוח, ולא מועד המסירה.
אם כשיטת המערערת, אזי לכאורה, לא תהא כל משמעות לאותה הוראה הן בפוליסה התקנית, והן בפוליסה הספציפית דנן, בדבר ההתניה שבסעיף 10 לפוליסה דנן. אם כשיטת המערערת, הרי בכל מקרה, המועד הקובע הינו בהתאם לסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, דהיינו אותם 15 יום ממועד המסירה. משכך, מה הועילו חכמים בתקנתם, אודות אפשרות של קביעת מועד הביטול תוך 21 יום ממועד משלוח הודעת הביטול בדואר רשום. לכאורה, לא תהא לכך כל משמעות.
בנסיבות אלו, סבורני, כי יש ליתן משמעות להוראת הפוליסה, לרבות ההוראה שבפוליסה התקנית, וכי אין מקום לקביעה כשיטת המערערת אשר משמעותה כי לא תהא כל משמעות להוראה האמורה בפוליסה.
ודוק, כפי שצויין גם לעיל, ההתנאה אמנם קובעת כי המועד הקובע למניין הימים לביטול הפוליסה הינו ממועד משלוח הודעת הביטול, אולם, שוברו בצידו בהארכת התקופה ל-21 ימים לפחות, וכשבמקרה דנן, מדובר על 30 יום. דהיינו, קיים איזון בין ההוראה לעניין תחילת מניין הימים לבין ההוראה בדבר התקופה המינימאלית עד כניסת הביטול לתוקפו."
"כיום אין חולק כי הודעת הביטול נמסרה כשמונה ימים טרם מועד כניסת הביטול לתוקפו, דהיינו, שהיה סיפק בידי המערערת הן לפנות למשיבה על מנת לברר מדוע הפוליסה בוטלה, וכפי שאכן פנתה בפועל, כך גם יכולה הייתה ללא קושי לערוך ביטוח למכונית, מייד עם קבלת ההודעה ובכל מקרה עוד טרם מועד הביטול.
יתר על כן, במקרה דנן לא מדובר על מי שאינו אמון בענייני ביטוח, אלא במי שעיסוקה בכך ואשר שימשה אף כחתמת, דהיינו, במי שידעה ידוע היטב את המשמעות בדבר העדר ביטוח."
