תא (ת"א) 1427-08 אי.ג'י.רי ברוקרס (1999) בע"מ נ' איתן גרינשטיין ואח'
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום:30/8/2011
על ידי כב' השופטת: ענת ברון
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה של חברת הברוקרים לביטוח משנה כנגד הנתבעים, לפיה הם רקמו מזימה להשתלט במרמה על עסקיה ולקוחותיה?
רקע: נתבע מס' 1 הקים את החברה ולאחר מכן מכר אותה ולאחר מכן היה לה ליועץ חיצוני
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"סעיף 56 לפקודת הנזיקין, שעניינו בעוולת התרמית, מורה כדלקמן:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."
לעוולה זו חמישה יסודות מצטברים: מצג כוזב של עובדה; העדר אמונה באמיתות המצג; כוונה שהצד השני יוטעה על ידי המצג ויפעל בהסתמך עליו; קיומה של הטעיה בפועל; נזק שנגרם כתוצאה מן ההטעיה [ראו: ע"א 614/84 ספיר נ' עו"ד דוד אשד, פ"ד מא(2) 225, 240-239 (1987)]. מן המפורסמות הוא כי על הטוען למעשה תרמית רובץ נטל הוכחה כבד מן הרגיל במשפט האזרחי..."
...
בענייננו, לנוכח גרסת הנתבעים באשר למועד שבו גמלו לראשונה בליבם להתחרות בתובעת - לפתחה של התובעת רובץ הנטל להוכיח כי כבר במהלך תקופת הייעוץ זממו איתן ואסף להתחרות בה, וכי באמצעות מצגי שווא שכוונתם להטעות הסתירו השניים את תוכניתם מפני התובעת. נוסף על כך, על התובעת להוכיח כי מצגיהם של איתן ואסף הטעו אותה, וכי קיים קשר סיבתי בין הטעות לבין הנזקים הנטענים בתובענה."
"נמצאנו למדים כי גם שלוש הראיות שלהן הקדישה התובעת את עיקר טיעוניה בשלב הסיכומים, אינן מסייעות בידה להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה בתיק זה."
