רע"א 3535/09 אסתר שוקרון ו עיזבון המנוח שוקרון יהושע יואב ז"ל נגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 6/9/2011
על ידי כבוד השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין:
עניינו של פסק הדין: האם יש להתחשב בנישואיה מחדש של אלמנה בעת שומת הפיצויים המגיעים לעיזבונו של בן-זוגה המנוח.
הערעור התקבל ובית המשפט העליון קבע, כי החישוב ייערך מחדש באופן שתמיכת בן הזוג החדש תנוכה מתביעת התלויים אך לא תנוכה מתביעת העיזבון.
מתוך פסק הדין:
"הסוגיה שלפנינו נבדלת מסוגיית ניכוי הפיצויים המגיעים לתלויים מן הפיצויים המגיעים לעיזבון (ככל שמדובר בפיצויים שהם ב"מתחם החפיפה") בכך שבעניין שלפנינו לא מתעורר סיכון כי בהיעדר ניכוי מתביעת העיזבון, ישלם המזיק כפל פיצוי.
ניכוי "מתחם החפיפה" מתביעת העיזבון הוא הכרחי לשם מניעת תשלום כפול מצד המזיק. השוואת מצבם של התלויים ושל העיזבון לאחר התאונה למצבם אלמלא התאונה מראה בבירור כי אי ניכוי "מתחם החפיפה" יוביל לכפל פיצוי: אלמלא התאונה, המשאבים שהיו עומדים לרשות המנוח ותלוייו גם יחד לא היו עולים על הכנסתו ב"שנים האבודות". חלק מהשתכרותו של המנוח היה מוקדש אמנם לתמיכה בתלוייו, אולם תמיכה זו הייתה בהכרח מקטינה את הכנסתו הפנויה. לפיכך, ראוי כי הפיצויים המגיעים לתלויים בגין הפסדי תמיכה ייוחדו להם מתוך הפיצויים המגיעים לעיזבון בגין אובדן השתכרות. מכל מקום, לא ניתן ליישב, מבחינה עובדתית, פסיקה של פיצויים מלאים לעיזבון בגין אובדן השתכרות עם פסיקה של פיצויים מלאים לתלויים בגין אובדן תמיכה – שהרי במציאות שהייתה מתקיימת אלמלא התאונה, המשאבים שהיו עומדים לרשות המנוח ומשפחתו היו קטנים מסכום שתי התביעות. אכן, תביעתם של התלויים היא תביעה עצמאית ונפרדת מתביעת העיזבון, ועל דרך הכלל אין בודקים את הסכום הכולל שבו חב מזיק בשתי תביעות נפרדות ועצמאיות. אלא שעל דרך הכלל אף אין צומחת לאלמוני זכות תביעה בגין נזקי ממון שנגרמו לו עקב מותו של פלוני. תביעת התלויים, במובן זה, היא ייחודית. בדיקת הסכום הכולל שבו חב המזיק בגין מותו של המנוח, בתביעת העיזבון ובתביעת התלויים גם יחד, נגזרת מייחודיותה של תביעת התלויים. בדיקה זו היא גם מחויבת המציאות, לאור ההנחה העובדתית כי מקורה של תמיכת התלויים האבודה היא בהכנסות המנוח, ואין בה כדי לפגום בעצמאותה של תביעת התלויים. הכלל הוא לפיכך כי תביעת התלויים, המצויה במתחם החפיפה, מנוכה מתביעת העיזבון, שכן הימנעות מן הניכוי תביא לכפל פיצוי.
לעומת זאת, הימנעות מניכוי תמיכת בן-הזוג החדש מתביעת העיזבון לא תוביל לתשלום פיצויים העולים על הנזק שנגרם בפועל. אכן, המזיק לא ייהנה מן התמיכה של בן-הזוג החדש שכן הפיצויים שבהם הוא חב לא יופחתו בגינה; אלא שבכך אין משום פיצוי ביתר שכן גם העיזבון אינו נהנה מתמיכת בן-הזוג החדש, ונזקו אינו קָטֵן עקב תמיכה זו. סך כול הפיצויים שהמזיק יחוב בהם לא יעלה על הכנסתו של המנוח אלמלא התאונה. הסכום שישלם המזיק יהא אז זהה לסכום שהיה משלם בין אם הייתה מנוכה תמיכת בן הזוג החדש מתביעת התלויים ובין אם לאו (ראו פסקה 4 לעיל). ברי כי לא כל מקור שצומח לתלויי המנוח לאחר מותו הוא בגדר הטבה שיש לנכותה מן הפיצויים לעיזבון. המבחן הוא מבחן ה"אלמלא". כך למשל וכאמור, שכרה של אלמנה המתחילה להשתכר למחייתה לאחר התאונה, אף שלא עשתה כן קודם לתאונה, אינו מופחת מן הפיצויים שהיא זכאית להם כתלויה. זאת שכן שכרה הוא פועל יוצא של עבודתה ולא של התאונה (ראו: ע"א 624/71 מדינת ישראל נ' פרידמן, פ"ד כו(1) 719 (1972); ע"א 524/80 אבידן נ' הלפרין, פ"ד לז(1) 29 (1982)). הוא הדין במקור ההכנסה החדש שצמח לתלויים עם נישואי האלמנה.
ניכוי תמיכת בן-הזוג החדש מתביעת התלויים, מבלי לנכותה מתביעת העיזבון ומבלי לחייב את המזיק לשפות את בן-הזוג החדש על תמיכתו, היא גם תוצאה צודקת מבחינת משולש היחסים מזיק-ניזוק-מיטיב. הפיצויים המשולמים לאלמנה כתלויה משקפים את הפסד התמיכה שנגרם לה בפועל, ולא למעלה מזה; המזיק משלם כפי הנזק שגרם, ולא פחות מכך, שכן הסכומים שאינם משולמים לאלמנה כפיצויי תמיכה, משולמים תחת זאת לעיזבון כפיצויים בגין אובדן השתכרות; ובן-הזוג החדש אינו מקבל שיפוי בגין הוצאות שהיה מוציא, ככל הנראה, אף אלמלא התאונה. תוצאה זו משקפת את הנזק הממשי שנותר לאחר שנזקה של האלמנה כתלויה הוטב – הוא הנזק של אובדן השתכרותו של המנוח.
לפסק הדין באתר הרשות השופטת
