תאונה בעת טעינה ופריקה אינה ת.ד.

רע"א 2352/07 א.ח.הובלות בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

ע"א 2352/07 א.ח. הובלות אמין בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 22/9/2011

על ידי כבוד השופטת: אסתר קובו

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א נקבע כי התאונה נשוא הערעור הינה בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד?

רקע: מדובר בתאונה אשר אירעה בעת העברה של מטען ממשאית גבוהה מדי שלא ניתן היה להכניסה למתחם המרכול למשאית נמוכה בעזרת ג'ק.

בית המשפט קיבל את הערעור וקבע, כי התאונה אינה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד בשל החזקה הממעטת.

מתוך פסק הדין:

"הנה כי כן, לצד ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, מצויה גם חזקה ממעטת, המבקשת להחריג את פעולת הפריקה והטעינה כשהרכב עומד כעונה להגדרת "תאונת דרכים".

השופטת המלומדת קבעה בהחלטתה כי -

"מקום בו מתנגשת פעולה של פריקה או טעינה עם פעולה של עלייה וירידה מרכב, וקיים קשר סיבתי בין התאונה לשימוש ברכב, סבורה אני ככלל כי יש להחיל את הלכת אוסם".

נבחן, אם כן, את פסק דין אוסם ונפקותו לענייננו.

פסק דין אוסם, כאמור, מפרש ומבהיר את הגדרת סעיף 1 לחוק הפיצויים, בדבר "שימוש ברכב מנועי" ודן בהתנגשות בין פעולת הפריקה והטעינה, כחזקה ממעטת, לבין דרכי שימוש ברכב, שאינן עצמאיות, אלא כרוכות בפעולת הטעינה והפריקה (ירידה או עלייה לרכב).

בנסיבות המקרה דנן, פסק דין אוסם אינו ישים. בעניין אסם, פעולת הירידה מן הרכב היוותה חלק נלווה, ו/או חלק אינטגראלי מפעולת הפריקה והטעינה. פסק הדין נסמך על ההנחה כי פעולת הפריקה והטעינה של רכב הינה פעולה בעלת סיכון תחבורתי, שסויגה בתיקון שנערך לחוק (תיקון מס' 8) באופן כזה שתחול רק במידה והיא נעשית כאשר הרכב מצוי במצב סטטי. לכן, תאונות המתרחשות בגין שימושים מוכרים שלא סויגו, כדוגמת ירידה או עלייה לרכב, אשר מהווים חלק אינטגראלי ונלווה לפעולת הפריקה ו/או הטעינה, יקימו זכאות לפי חוק הפיצויים, שכן השימוש המוכר נועד לבצע את פעולת הפריקה – שהיא בעלת סיכון תחבורתי.

לא כך בעניננו. המשיב קפץ מהמשאית על מנת להימנע מפגיעתם של הארגזים, אשר נטו ליפול לעברו. כלומר – פעולת הירידה מהרכב לא נדרשה כלל על מנת לבצע את פעולה הפריקה, לא הקלה עליה במאום, ומכאן אינה יכולה להיחשב בגדר פעולה משלימה לה (ראו:  רע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח

(3) 495, 502 (2002)). בנסיבות המקרה פעולת הקפיצה לא כלולה בגדר הסיכון התחברותי הנשקף מפעולת הפריקה והטעינה.  

אשר על כן, ידה של ההוראה הממעטת על העליונה, הן לאור ניתוח תכליתי של החוק, שנועד להוציא מגדרו סיכונים של פריקה וטעינה כאשר הרכב במצב סטטי, והן לאור לשונו,  שכן הסייג "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" בא בסיפה של ההגדרה, מיד בהמשך לחזקה המרבה של הינתקות או נפילה מרכב עומד או חונה.  כך נפסק ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי דניאל פ"ד נז(2), 614, 622 (2005):

"בתחרות המסוימת הזו, בין החזקה הממעטת של טעינה ופריקה, לבין החזקה המרבה של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו, כאשר הרכב עומד, ידה של החזקה הממעטת על העליונה, ומכאן שלא מדובר בתאונת דרכים."

סוף דבר

בהתאם לכל האמור לעיל, חלה החזקה הממעטת, היא פעולת הפריקה והטעינה, המוציאה מגדר תחולת "תאונת דרכים" את התאונה בה עסקינן והמשיב אינו זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים.

דין הערעור להתקבל."